כשתרזה מיי הכריזה באמצע אפריל על הקדמת הבחירות הכלליות בשלוש שנים, נראה היה שכל הקלפים הטובים והחשובים נמצאים ביד שלה – סקרים שמצביעים על אפשרות להגדלת הרוב בפרלמנט ויריב שנוי במחלוקת שלא מצליח להשתלט גם על הנעשה בתוך מפלגתו. אבל אחרי קמפיין מבולבל ומלא טעויות ושלושה פיגועי טרור קטלניים, התברר אמש עם המדגמים והבוקר (שישי) עם תוצאות האמת כי ההחלטה הקריטית של מיי לנסות ולחזק את מעמדה אכן נכשלה, ועל אף שהיא צפויה להישאר בדאונינג 10, לא בטוח כלל שהיא תצליח להוביל את מפלגתה עד הבחירות הבאות בעוד חמש שנים.

על אף שהיו הערכות גם ברגע האחרון כי למרות הפער המצטמצם בסקרים, השמרנים יצליחו בסופו של דבר לשמור על הרוב בפרלמנט ואולי אף להגדיל אותו משמעותית, המדגמים ותוצאות האמת נתנו סטירת לחי מצלצלת למיי עם אובדן של הרוב המוחלט. כל התוכניות להשיג מושבים במעוזי הלייבור קרסו והשמרנים ראו כיצד הם בעצמם מאבדים מכוחם.

המזל הגדול ביותר של מיי הוא שמולה ניצב אדם כמו ג'רמי קורבין. במשך קרוב לשנתיים, מאז נבחר להנהיג את מפלגת האופוזיציה, איש השמאל הקיצוני הוותיק לא הצליח להשיג לחלוטין שליטה על כל חברי מפלגתו והיה נתון תחת מתקפות ושערוריות חוזרות ונשנות, החל מהפרסומים על קרבתו לבכירי המחתרת בצפון אירלנד ותמיכתו בחמאס ובחיזבאללה ועד העדויות על אנטישמיות בקרב תומכיו במפלגה.

מול כל ההערכות שהלייבור צפויים להתרסקות הקשה מזה עשרות שנים, הצליח קורבין להגדיל את כוחה של המפלגה ביותר משלושים מושבים, לא מעט בזכות הפנייה לצעירים – בסגנון ברני סנדרס בארצות הברית – שהפעם הלכו לקלפיות בהמוניהם מתוך תקווה שמנהיג הלייבור יממש את הבטחותיו ללימודים חינם באוניברסיטאות. יכול להיות שאם ללייבור היה מנהיג אחר, כדוגמת אחד האחים לבית מיליבנד, ייתכן שהוא היה מגיע היום לפגוש את המלכה בארמון כדי לקבל את המנדט להקים ממשלה חדשה. למרות זאת, נראה שהתוצאות יבססו את מעמדו של קורבין כמנהיג הלייבור וכמי שיוכל לעשות למיי לא מעט צרות בפרלמנט החדש.

למרות המכה הקשה, נכון לעכשיו מסתמן שמיי תמשיך לשבת בדאונינג 10, בזכותה של המפלגה היוניוניסטית (DUP) מצפון אירלנד שקיבלה עשרה מושבים, מספיק כדי לאפשר לראש הממשלה להשיג את הרוב הדרוש של יותר ממחצית המושבים בפרלמנט. אבל חשוב להבין, ההסכמה של ה-DUP לשתף פעולה עם מיי נובעת יותר משנאת המן – קורבין – מאשר מאהבת מרדכי כי מנהיגת המפלגה היוניוניסטית, ארלין פוסטר, כבר הבהירה שמיי תצטרך לעזוב בשלב מסוים את התפקיד.

מיי, שבתחילת דרכה בבית ראש הממשלה לפני קרוב לשנה זכתה להשוואות עם דיירת אחרת ששהתה בעבר במעון – גברת הברזל, מרגרט תאצ'ר – נראית כיום כמנהיגה חלשה, עם אופוזיציה גוברת בתוך מפלגתה, שלא צפויה להאריך ימים בתפקיד וייתכן שכבר בימים ובשבועות הקרובים, אם לא בשעות הקרובות, נראה עוד ועוד בכירים שמרנים לוחצים עליה לפנות את דרכה למנהיג חדש.

מי ששוב התעוררו מתוסכלים, זו הפעם השנייה בתוך שנה, הם מנהיגי האיחוד האירופי. בשנה שעברה, זה היה משאל העם על הברקזיט שגרם לזעזוע עמוק, והפעם זו חוסר הוודאות הפוליטית בבריטניה שמתרחשת ימים ספורים לפני שאמור להיפתח רשמית המשא ומתן על ההסכם שיסדיר את הפרישה הבריטית ואת היחסים העתידיים בין המדינות. נשיא הנציבות, ז'אן-קלוד יונקר, מיהר להבהיר כי באיחוד לא מעוניינים לראות דחייה נוספת בשיחות, עדות לעמדה הנוקשה שצפויה להגיע מכיוון בריסל, ברלין ופריז בשנתיים הקרובים.

מהצד השני, מיי הציגה במהלך הקמפיין עמדה תקיפה שהבהירה כי "עדיף שלא יהיה הסכם עם האיחוד מאשר הסכם גרוע" והכינה את הציבור לתהליך קשה של ברקזיט, בניגוד לדעתן של מרבית המפלגות האחרות. כעת, בעקבות התוצאות, יכולת המיקוח הבריטית נחלשה משמעותית ונראה שהתסריט של "ברקזיט רך", שישאיר את בריטניה במסגרת השוק המשותף גם ללא חברות באיחוד (בדומה למעמדה של נורבגיה), נראה סביר יותר.