לאחר מגעים אינטנסיביים ומשא ומתן חשאי, שני הנשיאים, ולדימיר פוטין ודונלד טראמפ, הכריזו בסוף השבוע האחרון על הפסקת האש המיוחלת בדרום סוריה. עוד הכריזו שני המנהיגים על הסכם שגם ירדן היא חלק ממנו, המבקש להקים אזור “הפגת מתחים” במחוזות קוניטרה ודרעא, הנמצאים סמוך לגבול הישראלי ולגבול הירדני.
האזור הזה (אחד מתוך ארבעה שעליהם הוסכם בחודש מאי באסטנה) נועד לשים סוף לאלימות בין כוחות אסד למורדים בשטח המוסכם ולהרחיב את השפעת המדינות השכנות בתוך האזור. ישראל לא הייתה חלק מההסכם אך עודכנה בכל פרטיו, ונראה שלאחר שהושג נשמעה בירושלים אנחת רווחה. לאחר הימים המתוחים בסוף יוני ובתחילת יולי, החדשות על הפסקת אש בדרום סוריה ועל ההסכם שכל מטרתו להרחיק את חיזבאללה ואת איראן מהגבול הישראלי הן בהחלט מעודדות.
הבעיה היא שבהסכם, שחלק מפרטיו עוד לא סוכמו, יש פרצות רבות. מחד, האזור הנ”ל יאפשר לכוחות המורדים המתונים ממשל עצמי בתמיכת ירדן, וכפי שכתבו זאת בעיתונות הערבית, אף בתמיכת ישראל. מצד שני, האזור הזה לא יהיה חסין לגמרי, שכן משטר אסד יוכל לפעול בתוכו נגד גורמים “ג’יהדיסטיים קיצוניים”. כאשר יודעים שעל פי הגדרתו של אסד כמעט כל האופוזיציה הסורית מזוהה עם “גורמים ג’יהדיסטיים קיצוניים”, מבינים שהסיכויים שהפסקת האש תשרוד לאורך זמן אינם גדולים.
באופן רשמי, המעצמות הגדולות, ועוד לפני כן, בחודש מאי, גם רוסיה, טורקיה ואיראן, הסכימו דה־פקטו על חלוקת סוריה בכך שהן קיבלו את הרעיון של ארבעת אזורי הפגת המתח – באידליב, ברוטה המזרחית, בחומס ובדרום - בדרעא ובקוניטרה. אך נראה שדווקא יצירת האזורים האלו, בשונה מאזורי החיץ שעליהם דיבר לפני כמה חודשים הנשיא טראמפ, תסייע למשטרו של אסד להחליש את המורדים, לאגף אותם, לנתק אותם ולבסוף להשתלט על רוב שטחיה של סוריה.
כמו כן, השאלה מי יאבטח את האזור הזה טרם הגיעה לפתרונה. רוסיה הציעה את שירותיה, וישראל כנראה דחתה את ההצעה, בעוד ההצעה לפרוש בדרום סוריה כוחות אמריקאיים לא תמצא חן בעיני מוסקבה. לפני חודשיים, לאחר ההכרזה על הקמתם של אזורי הפגת המתח באסטנה, הממשלה הסורית הודיעה שלא תסכים לכך שכוחות האו”ם יהיו מופקדים על קיום ההסכם.
האם מי שבסופו של דבר יפרוש את כוחותיו במחוזות דרעא וקוניטרה יוכל למנוע את זליגתם של כוחות איראניים או גייסות של חיזבאללה? שהרי היום הכוחות האלה שולטים במדינת אל־בעת’ במרחק של שלושה קילומטרים בלבד מהגבול עם ישראל. האם ההסכם הזה לא יביא בסופו של דבר לאחיזה עוד יותר משמעותית של הציר השיעי – איראן וחיזבאללה – בשטחה של סוריה? כך או כך, הסיכונים בכל מה שנוגע לישראל הם גבוהים מאוד. יש לבחון את האפשרות של חיזוק הגורמים המקומיים מתוך השבטים הסוניים שנמצאים קרוב לגבול עם ישראל.
הכותבת היא חברת כנסת מטעם המחנה הציוני, חברת ועדת חוץ וביטחון, מזרחנית, ובעברה כתבת ופרשנית לענייני ערבים