הדיון שהתקיים השבוע בכנסת בנושא שיטת הסניוריטי לא בא באמת לדון בנושא, ואפילו לא בא למנוע מהשופטת אסתר חיות להיבחר כנשיאת בית המשפט העליון. הרי שרת המשפטים איילת שקד ויו"ר ועדת החוקה של הכנסת ניסן סלומינסקי מודעים לכך שמינויה של חיות מובטח, לאחר שלשכת עורכי הדין הודיעה על תמיכתה בה. הם גם יודעים שהשר משה כחלון לא ייתן ידו להעברת חוק שימנע את עקרון הסניוריטי ויפגע במעמד בית המשפט העליון.
קיום הישיבה שימש תפאורה למסר שרצו אנשי הבית היהודי וחלק מהליכוד להעביר לבית המשפט העליון; מסר שבחובו טמון איום כי ניתן לשנות את שיטת הסניוריטי וגם את הרכב הוועדה לבחירת שופטים. אם לא עכשיו, אז בעתיד. נראה שהממשלה מבקשת להעביר מסר ברור לשופטי העליון: היזהרו בפסקי הדין שלכם המבקרים את חוקי הממשלה ופעולותיה.
זאת ועוד: בחירות דמוקרטיות בישראל אינן מבטיחות את ייצוג רצון הרוב, בשל הסכמים קואליציוניים המחשקים את רצון הרוב ונותנים כוח/ וטו בידי קבוצות מיעוט. רוב הציבור תומך בברית הזוגיות, בתחבורה מצומצמת בשבת, ברפורמה בבתי הדין הרבניים ועוד, אך ההסכמים הקואליציוניים, המקנים וטו לכמה מפלגות המהוות כ־17% מחברי הכנסת, מונעים למעשה את הגשמת רצון רוב העם.
בית המשפט העליון בא לאזן את העיוות הזה בכך שהוא יכול לבקר את החוקים העוברים ברוב קואליציוני אוטומטי, שאינו נשען בהכרח על עקרונות דמוקרטיים וגם אינו מבטא תמיד, כאמור, את רצון הרוב.
הממשלה הנוכחית הכריזה מלחמה על בית המשפט העליון, שהעז לבקר את החלטותיה בנושאים כמו חוק המסתננים, תאגיד השידור, מיסוי דירה שלישית, פתיחת מרכולים בתל אביב בשבת, מתווה הגז ועוד. בשיטת הממשל הקיימת בישראל, שבה הרשות המבצעת קובעת עבור הרשות המחוקקת ומבטלת אותה כרשות עצמאית, בית המשפט הוא גלגל ההצלה לדמוקרטיה שלנו, שעליה שמרנו ב־69 שנות קיומנו.
השמירה על עצמאותו היא הערובה לחירויותינו וזכויות האדם שלנו. היא גם תבטיח את היותנו מדינה הפועלת לאור עקרונות הצדק, החירות והשלום. מדינת ישראל, כפי שאמר בן־גוריון, אינה יכולה להסתמך רק על כוחה הצבאי; היא זקוקה גם לכוח מוסרי כדי להמשיך להתקיים.
הכותבת היא חברת כנסת מטעם יש עתיד