בעוד אנחנו עסוקים בשנאת המן שהולכת ומתחדשת בלבוש קונבנציונלי, מתפתחת דרמה פוליטית בפינה אחרת של השכונה. בעוד חודש, ב־25 בספטמבר, צפויה האוטונומיה הכורדית בצפון עיראק לקיים משאל עם על עצמאות החבל. לנשיאם, מסעוד ברזאני, יהיו חיים קלים. המשאל, אם אכן יתקיים, יגרוף רוב מרשים ויעניק לברזאני גושפנקא להכריז על הקמת מדינה כורדית. ספק אם יעשה זאת, אבל לכך נגיע עוד מעט.



בקיומו של משאל העם יעניקו הכורדים, שבני עמם נטבחו בידי סדאם ונחנקו בגז חרדל, שיעור של תיקון היסטורי לאנושות. הם יראו לחסידיו הרבים של הצורר המת, כי שיעור תמיכה של 90% ומעלה אפשר לגייס גם בשיטה דמוקרטית ונקייה, ואין צורך בזיוף תוצאות.



לחצים כבדים מופעלים על ברזאני לדחות את המשאל. טורקיה של ארדואן חוששת מפני התעוררות הרגש הלאומי הכורדי בשטחה. היא תובעת ממנו לבטל את המשאל ורומזת כי תשתמש נגדו בכוח. האמריקאים, שטיפחו את הכורדים ומקיימים עמם מגעים הדוקים, חוזים בעיניים כלות כיצד ההרפתקה העיראקית - הפלת סדאם והמאמץ לדמוקרטיה בעיראק - מסתיימת בחלוקת עיראק למדינות משנה.



ממשל בגדאד רואה בצעד הכורדי, ובצדק, מהלך של היפרדות. ראש הממשלה, חיידר אל־עבאדי, מנע מראשי החבל את חלקם בתקציב השנתי, כי הכורדים מסרבים לדווח על הכנסות הנפט שלהם. בבגדאד התפרסם השבוע כי ברזאני שוקל לדחות את המשאל, כנגד חידוש התשלומים מבגדאד. ברזאני הכחיש בתוקף, והכריז כי ההליך יתקיים במועדו.



התפתחויות רבות עשויות לקרות בארבעת השבועות הבאים. יש בעיראק פרשנים הסבורים כי ברזאני מותח את החבל כתרגיל בלבד, שנועד לבטל את החרם הכספי. על פי רוב ההערכות, גם אם ייערך המשאל, יימנע ברזאני מהכרזת עצמאות, מחשש שיקומם עליו את שכניו. אבל הוא יותיר את ההכרזה כאקדח על השולחן, שיונף בכל רגע. למשל, כשירצה לתעתע שוב בממשלת בגדאד.



ירושלים מתקשה לשבת בשקט, ותורמת את חלקה לפולמוס הבינלאומי על השאלה הכורדית. לישראל עניין רב בהתחזקות שלטון ברזאני. תמיד טוב ליהנות מידידים באזור ההוא של המזרח התיכון, שמתוכו עלולות להירקם מזימות נגדך. אבל הסיבה החשובה יותר טמונה בנפט שמוכר ברזאני לישראל, שאיכותו טובה ומחיריו צנועים.



כך דלפה באחרונה התבטאות מפי ראש הממשלה נתניהו בשיחה עם חבר קונגרס אמריקאי, ולפיה לכורדים מגיעה עצמאות. אין זו הפעם הראשונה שבה מביע נתניהו תמיכה בברזאני. גם יאיר לפיד, יו"ר יש עתיד, העיר על כך באגביות לפני כחודש. כחלק ממתקפה על נשיא טורקיה ארדואן, קרא לפיד לתמוך במדינה כורדית עצמאית.



ההתבטאויות האלה נשמעות טבעיות לאוזן הישראלית. ישראלים חונכו לאהוב את הכורדים בשל הידידות הישנה, והכורדים רואים ביהודים מודל לחיקוי. אבל בבגדאד, שבה הפוליטיקה תוססת היום יותר מאי־פעם, שומעים את הקולות מכאן ומעקמים את הפרצוף. יש בעיראק רבים שרוצים יחסים עם ישראל, ומבקשים לדבר איתנו ללא מורא. הם מתפלאים מדוע נוקטת ממשלת נתניהו עמדה חד־צדדית הנוגעת לענייניהם הפנימיים. אחד מידידי בבגדאד הביע באוזני תמיהה השבוע. תעלולי ברזאני, לדבריו, פוגעים בעיראק כולה וזורעים מוקשים על דרך הפיוס העתידי עם ישראל. הוא גילה כי עיראקים רבים חולמים על היום שבו ייפלו המחיצות, ושני הצדדים יוכלו לכונן קשרים. לעמדה הזאת, תאמינו או לא, יש אחיזה גם בקרב צירי הפרלמנט.



תעודת בגרות



השבוע זומן אליאס כראם, כתב אל־ג'זירה בישראל, לשימוע, בטרם יוחלט אם לשלול ממנו את תעודת העיתונאי שהעניקה לו ממשלת ישראל. השימוע נערך בפני ראש לשכת העיתונות הממשלתית, ניצן חן. שני הצדדים בחרו לא להתבטא בפומבי על תוכן השיחה. אפשר לנחש מדוע. חן, עיתונאי במקצועו, מצא עצמו בתפקידו של זה הרודף את עמיתיו. כראם, חברו למקצוע, רוצה בוודאי שהסיפור יעבור בשקט, שהמשוגעים יירדו מהגג ויניחו לו לעבוד. בימים אחרים יכלו שניהם להיפגש במסיבת עיתונאים במטה ש"ס, לחזור למערכת ולהכין כתבה עסיסית. היום משמש כל אחד מהם חייל בשירותה של אג'נדה פוליטית. איש איש ושולחיו.



כראם התראיין לפני שנה וארבעה חודשים לדאר אל־אִימאן, ערוץ אופוזיציה סורי לכל המשפחה, בעל נטייה דתית. הוא נשאל מהן התכונות שלהן זקוק עיתונאי בימים אלה. "על העיתונאי להיות אמיץ ולהתנגד", ענה, "העבודה כעיתונאי פלסטיני באזור כבוש היא חלק בלתי נפרד מפעולת ההתנגדות, מהפעולה הפוליטית ומן הפעולה החינוכית. העיתונאי ממלא את תפקידו בהתנגדות באמצעות העט, הקול והמצלמה. אתה חלק מהעם הזה, ואתה נאבק באמצעים הייחודיים לך". הראיון נשלף נגדו לפני שבועיים. שר התקשורת איוב קרא, בראיון לגל"צ, האשים בגינו את כראם כי הוא תומך בטרור.


ישראל הכריזה מלחמה על אל־ג'זירה, אבל שכחה לרענן את תורות הלחימה שלה. התוצאה היא, שהיא שוב יורה לעצמה ברגל. חקירתו של כראם בלשכת העיתונות הממשלתית היא מפגן חולשה מצד ירושלים. לא משום שידי אל־ג'זירה נקיות. הרי זהו כלי התקשורת הפוליטי בעולם. אלא כי מדינה שמעריכה את עצמה לא יכולה לנהוג כעלה נידף ברוח ולהזדעזע מכתב זר שביטא מילה זו או אחרת, חמורה ככל שתהיה. בוודאי לא מכתב שחובה לקרבו אל החזה, בערוץ הנהנה מעשרות מיליוני צופים.

אולפן אל ג'זירה בירושלים. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90


תעודת העיתונאי שמנפיקה לשכת העיתונות הממשלתית (לע"מ) איננה אישור לעסוק במקצוע. עיתונאות היא ענף חופשי הפתוח בפני כל אחד. מדינות שבהן הממשלה מחליטה מי ראוי להיות עיתונאי ומי לא, הן מדינות טוטליטריות. התעודה שמנפיקה לע"מ מאפשרת כניסה לאירועים שמארגנים גופים ממשלתיים. החשובות שבהם הן מסיבות עיתונאים של ראשי ממשלה או שרים בכירים.

אליאס כראם נכנס באמצעות התעודה הזו, מלווה בצלם, לנאומים ולכינוסים במשרדי הממשלה או בכנסת. עשרות ח"כים עברו בשנות עבודתו הארוכות מול עדשת מצלמתו. הכתבות שהכין נצפות על ידי קהל שיא. כאשר אל־ג'זירה משדר דברים שאמר נתניהו בפתח ישיבת הממשלה, שכוללים מסר לרשות הפלסטינית, לאיראן או לחמאס, זו תעודת הלע"מ של הכתבים והצלמים, שאפשרה את כניסתם לשם. כשצה"ל מזמין את צוות הערוץ לתעד תמרון צבאי בנגב או בגבול לבנון, כדי שנסראללה או הנייה יקבלו מסר ברור בשפתם, זו שוב אותה תעודה שסידרה את נוכחות העיתונות בשטח. מאחר שמדובר באל־ג'זירה, ומאחר שממשלת ישראל מסתייעת שנים בערוץ להפצת מסריה, התעודה בכיסו של אליאס כראם היא נכס הסברתי עבורה. תועלתו רבה עשרות מונים מן הנזק שגרמה או לא גרמה התבטאותו בראיון לערוץ טלוויזיה נטול צופים.

לו הייתה ישראל שואלת את המצרים, הירדנים או הסעודים, שסגרו את משרדי הערוץ בבירותיהם, היא הייתה לומדת מניסיונם כי הטלת מגבלות פומביות על אל־ג'זירה יפה לכותרות בעיתון, לניפוח שרירי החזה ולתחושת הנקמה, אבל אין בה תועלת הסברתית. ראו כיצד מתפתלים מולם הסעודים בימים אלה. פשפשו בארכיוני העיתונים, ותיווכחו כיצד ניגף בפניו הבית הלבן במלחמה בעיראק. שנים ארוכות של סנקציות נגד הערוץ לימדו, כי הוא ממשיך לדווח על המתרחש באותה מדינה אף בלי שיהיו לו כתבים בשטחה.

יותר משאל־ג'זירה עוין את ישראל, הוא אוהד את הפלסטינים. כדי לשנות את נטייתו - יהיה על צה"ל לכבוש את דוחא ולהשתלט על אולפניו. כל עוד לא יצאה הפקודה לכוחותינו, מוטב שההסברה הישראלית תחפש דרכים מכובדות וחכמות להתמודד עם סיקור בלתי אוהד. זו משימה מסובכת, ואולי משום כך פנתה ירושלים לשבילים עוקפים. 20 שנה קיים הערוץ הזה, ועד היום, כל מי שדרש את סגירתו, נהדף בבוז בידי בעליו, ומי שרדף את אנשיו, חיזק את ההערצה כלפיו ברחוב הערבי.

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל


[email protected]