בשבוע שעבר נשבר שיא ישראלי בציניות פוליטית. חוק ההמלצות, שנולד במטרה להגן אישית על ראש הממשלה מפני המשטרה, עבר בקריאה ראשונה בכנסת וסימן ליקוי מאורות של ממש. מדוע בתהליך ההידרדרות שעוברת הדמוקרטיה הישראלית מהווה החוק הזה רגע מכונן? משום שתהליך החקיקה והתוכן שלו מסמלים את אובדן הבושה האולטימטיבי. כבר לא עושים עיקופים במחשכים כדי לשרת את האינטרסים של נבחרי הציבור, כבר לא עושים מניפולציות כדי להסתיר את הכוונות האמיתיות, אלא דורסים את הדמוקרטיה לאור היום ובלי להתנצל, מול המצלמות.
בשבוע שעבר חשף עמית סגל בחדשות 2 כיצד השתמש לכאורה שגרירנו באו"ם ואיש הליכוד דני דנון בעשרות מיליוני שקלים מכספי משלם המסים, כדי לתחזק לכאורה גופים מיותרים שכל מטרתם לייצר ג'ובים וטובות הנאה לאנשי ליכוד, שיתגמלו אותו בפריימריז. קו מחבר בין הפרשה המכוערת הזאת לבין חוק ההמלצות: הכל מותר למפלגת השלטון - המשאבים הציבוריים, החקיקה, השירות הציבורי, המוסדות הדמוקרטיים והלאומיים - כולם נועדו לשרת את השלטון ולא הוא אותנו, הציבור. אנשי הליכוד מתנהגים כאילו המדינה היא העסק הפרטי שלהם, כאילו כולנו ניצבים בסרט שלהם, וכל מה שחשוב זה הם וההישרדות הפוליטית שלהם.
ישראל נמצאת בצומת דרכים, לא במובן הקלישאי של בחירה בין אידיאולוגיית שמאל לימין. יש לנו מחלוקות קשות ולגיטימיות בנושאי מדיניות חוץ וביטחון, עתיד יהודה ושומרון, כלכלה ועוד, אך פרשת הדרכים שישראל מצויה בה לא קשורה לנושאים הללו, אלא לעצם קיומה של הדמוקרטיה הישראלית. פרשיות השחיתות והחקירות של נבחרי ציבור ומקורביהם, החקיקות שמטרתן לעקוף את המוסדות הדמוקרטיים, שורה של מינויים שערורייתיים - כל אלה מבשרים את השחיקה של הדמוקרטיה הישראלית בידי שלטון שאיבד כל רסן.
בחוגי השלטון טוענים כי מהלכים אלה נועדו להגן על הממשלה מפני מזימה שמאלנית להפילה, אבל ראו זה פלא: הממשלה תוקפת ללא רחם את שומרי הסף שמונו על ידיה. מהמפכ"ל ועד הרמטכ"ל, ממבקר המדינה ועד היועץ המשפטי לממשלה, מפרקליט המדינה ועד הנשיא - רובם אנשים בעלי נטייה לימין, וכולם תחת מתקפה חסרת תקדים ויומיומית. למה? כי הם מסרבים לשרת את מפלגת השלטון והעומד בראשה ומתעקשים לשרת את הציבור.
המסקנה פשוטה. כל אזרח מתון בישראל מבין ששלטון שנמשך כל כך הרבה שנים, הופך באיזשהו שלב לשיכור מעוצמה. הדמוקרטיה, שלא כמו דיקטטורה או מלוכה, בנויה על רענון, תחרות וחילוף, ובהיעדרם נוצרת אצל השלטון תודעה מסוכנת של "המדינה זה אני". מותר לעם לבחור באידיאולוגיית ימין לאורך זמן, אבל יותר ויותר ישראלים מבינים שאין קשר בין אידיאולוגיה לבין הליכוד של היום. כולנו משלמים מחיר יקר על שנות השליטה הממושכות של אותו השלטון, וזה צריך להדאיג את כולנו, ימין ושמאל. אסור להשלים עם התפוררות הממלכתיות הישראלית, אסור להישאר אדישים להיעדר הבושה של נבחרי הציבור, וחובה עלינו לחזק את שומרי הסף שעושים את עבודתם נאמנה: פרקליטות המדינה, המשטרה, בתי משפט, מבקר המדינה, הפקידות הבכירה בשירות המדינה - כולם מינויים של השלטון הנוכחי שמראים עמידה איתנה, ועוצמתם היא עוצמתנו, האזרחים, הרוב המתון של ישראל.
הכותבת היא מנכ"לית "דרכנו"