לאחרונה ביטל שר החינוך נפתלי בנט כנס משותף עם משרד החינוך בנושא זכויות עובדים שארגנה האגודה לזכויות האזרח. מהפרסום בתקשורת עלה כי הרקע להחלטה הוא טענתו כי האגודה “פועלת להגן על מחבלים שרצחו ישראלים". קשה למצוא ביטוי מזוקק יותר לליקוי המאורות שבו אנו חיים, מרמיסה ברגל גסה של ערכים בסיסיים על ידי שר החינוך. נראה כי התיאור המעוות לפעילות האגודה לזכויות האזרח, כפי שהשתקף בהודעת השר, הוא הבסיס להחלטה השערורייתית. 
 

שירתתי 25 שנים בשירות הביטחון הכללי, בין השאר כיועץ המשפטי. במסגרת תפקידיי הכרתי מקרוב את פעילות האגודה לזכויות האזרח, שכן בעימותים משפטיים רבים שבהם הייתי מעורב לאורך השנים עמדו שיקולי ביטחון למבחן משפטי, כאשר מהעבר השני התייצבה האגודה; כך בעתירות שנדונו בבית המשפט העליון ובערכאות אחרות, וכך בהליכי חקיקה. לעתים קרובות לא הסכמתי עם עמדת האגודה, לעתים הוכנסו תיקונים מסוימים בעמדה הביטחונית לנוכח השיקולים שעליהם הצביעה האגודה, ובמעט מקרים סברנו כי יש צדק בעמדת האגודה ושינינו מעמדתנו הראשונית. 
 

במתח הקבוע בין שיקולי ביטחון לזכויות אזרח, בישראל או בשטחים, השקפות שונות מתעמתות, ונקודת האיזון אינה עניין מתמטי, אלא ערכי. לעניין זה השפעה ישירה על יעילות ארגוני הביטחון מחד, ומנגד על זכויות וחירויות החיוניות לקיומו של משטר דמוקרטי. סוגיות כמו אפקטיביות החקירה מול זכויות עצורים ונחקרים, השמירה על חיסיון אל מול הצורך בבקרה ובשקיפות, חופש ביטוי והפגנה אל מול הסתה והמרדה הן חלק מהסוגיות, עליהן נסובו העימותים המשפטיים והערכיים, שהם בבואה לתפיסות השונות בחברה הישראלית. 
 

תפקיד ארגוני זכויות האדם הוא להציב תפיסה אלטרנטיבית לעמדה המבוססת על שיקולי הביטחון. לא רק שאין בכך פגיעה בביטחון המדינה, אלא להפך. תמונת מראה זו מאפשרת גם לגופי הביטחון לחדד את צורכיהם, לבחון את האמצעים שבהם הם משתמשים ואת האפקטיביות שלהם ולא פחות חשוב - לשמור על הערכים הבסיסיים החשובים לכולנו. 
 

מבין ארגוני זכויות האדם, האגודה לזכויות האזרח בולטת בגישתה העניינית, הרצינית והמנומקת, ולכן טיעוניה זכו תמיד לקשב רב בכל מערכות השלטון. כל שנותיי בשב"כ מעולם לא שמעתי טענה לעצם העימות הערכי והמשפטי, שכן תהא ההשקפה אשר תהא, שררה הבנה כי קיומו של דיון זה הוא חלק מההליך הדמוקרטי. יתר על כן, התרשמתי כי כפי ששיקולים של זכויות אזרח אינם זרים לארגוני הביטחון, כך שיקולים של ביטחון אינם זרים לאגודה לזכויות האזרח.

לכן החלטת שר החינוך היא מעשה אנטי־חינוכי ואנטי־דמוקרטי, המבוסס על תפיסה שגויה מיסודה של תפקידם של ארגוני זכויות אדם במשטר דמוקרטי. הרי מה הטעם בקיום ביטחון לאזרחי ישראל, אם בדרך להשגתו תירמס הרוח החופשית של השיח הציבורי? נכון עשה היועץ המשפטי לממשלה שדרש משר החינוך להיוועץ בו לפני נקיטת פעולה נוספת בנושא. החלטת בנט היא שיעור גרוע באזרחות למאות אלפי מורים ותלמידים בישראל. 


הכותב הוא חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, ולשעבר היועץ המשפטי של שירות הביטחון הכללי