נתוני סיכום הטרור שצה"ל מפרסם מצביעים על 2017 כשנה ביטחונית שקטה במיוחד למרות פוטנציאל ההסלמה הגבוה שהיה בה בכל הזירות. אבל הנתונים המספריים אינם מבטאים את המגמות האמיתיות: השנה הקרובה צפויה להיות אחרת לחלוטין, בעיקר מול רצועת עזה.
השימוש במושג "מתיחות ביטחונית" כדרך לתאר ולשקף מציאות ביטחונית הוא בעייתי במיוחד, שכן זו מילה שכמעט תמיד נאמרת בסיכומה של שנה. ובכל זאת, קציני צה"ל בכירים יגידו שהשנה החולפת הייתה מתוחה במיוחד, והדברים שלא התבטאו בנתוני הטרור של סיכום השנה הם הפעילות המבצעית, ההרתעה, עבודת הרשות הפלסטינית, נסים וגם כל אלה יחד.
למרות התחושה שהפיצוץ מגיע, נרשמה ירידה דרמטית בכמות הפיגועים
בזירה הפלסטינית ביהודה ושומרון, הנתק המדיני בין רמאללה לירושלים נמשך, הכעס ברשות על הממשל האמריקאי והייאוש מהתהליך המדיני, יחד עם פיגועים ואירועים גדולים שהתרחשו: שביתת אסירים, משבר המגנומטרים והצהרת טראמפ על ירושלים - כל אלה העמידו את מערכת הביטחון במוכנות ובתחושה שההתפרצות הגדולה כבר דופקת על הדלת. בפועל, הנתונים בשטח המצביעים על ירידה דרמטית מ־269 פיגועים ל־99 הם לא פחות ממדהימים.
ברצועת עזה - בניית המכשול, המצב הכלכלי הגרוע ברצועה והמצב השלטוני הקשה של חמאס איימו על הרגיעה הארוכה ביותר שהייתה בדרום בשנים האחרונות. כבר בקיץ החולף גברה ההיערכות להסלמה, בעיקר סביב תחילת בניית המכשול התת־קרקעי. עשרה חודשים חלפו בשקט, ובחודשיים האחרונים, לאחר שצה"ל השמיד את מנהרת הטרור של הג'יהאד האיסלאמי, הארגון נטל את המושכות והוא מוביל את הרצועה לעימות, בעוד חמאס וישראל נותרו ללא מדיניות ברורה.
בכל הקשור לישראל, ניתן לקבוע כי במידה רבה מדיניות מאופקת ומושכלת בהפעלת הכוח הצבאי על ידי הדרג המדיני ומיעוט טעויות בשטח סייעו בבלימת מגמות ההסלמה. אבל הפעלתו או ריסונו של כוח צבאי, לצד מאמץ אזרחי, עדיין אינם ביטוי למדיניות רחבה. ללא מדיניות ברורה ביהודה ושומרון וברצועת עזה תתקשה מערכת הביטחון לשמור על השקט וההרתעה הנשחקת בדרום גם בשנה הקרובה.