ההורים בישראל הם לוליינים מצטיינים. הם מומחים בג'אגלינג בין העבודה וצורכי הפרנסה לבין חופשות הילדים. הפער בין ימי החופשה של העובדות והעובדים בישראל, מספר נמוך מאוד בהשוואה למדינות ה־OECD לבין ימי החופשה של מערכת החינוך מאלץ אותנו, ההורים, להיות יצירתיים ולהקים חמ"ל סבא־סבתא־בייביסיטר בחגים ובמועדי ישראל. 
 
בעיקר לפני החופשות הארוכות של מערכת החינוך הורי ישראל פותחים טבלת אקסל במטרה למצוא תעסוקה לילדים, תוך שהם מנסים לגרד ימי חופש ממקום העבודה שלהם. התסבוכת הזאת מייצרת לא רק תסכול, אלא גם תחושת אשמה כלפי ילדינו הנובעת מהזמן שאנחנו מחמיצים איתם. מהות הבעיה ברורה: לעובדים ולעובדות במדינת ישראל אין די ימי חופש ואין איזון ראוי בין העבודה למשפחה. 
 
כאמא לארבעה ילדים וגם מורה בישראל, אני נדרשת לכישורי ג׳אגלינג שלא מביישים אף איש עסקים מצליח: לשריין בזמן את היומן של הסבתות ולקוות שאף אחד מהאחים שלי או מהגיסות לא ביקשו לפני, למצוא בייביסיטר שתסכים ליום שלם או מאחת בצהריים, כי בחצי מהימים אני בשיחות הורים, השתלמויות וישיבות צוות ובחצי השני אני בודקת עבודות ומבחנים או מכינה מערכי שיעור.

משה כחלון ונפתלי בנט. צילום: מרק ישראל סלםמשה כחלון ונפתלי בנט. צילום: מרק ישראל סלם

 

מאחורי הקלעים של ההוראה הפרונטלית, יש המון עבודה. למעשה, ימי החופשה הם פעמים רבות ימי עבודה שלא נראית לעין, אבל מתבצעת בשטח. בחודש אוגוסט, למשל, אנחנו עובדים כדי להכין את שנת הלימודים הבאה. גם בחגים אנחנו בודקים עבודות, שיעורי בית ומבחנים. עוד לא הזכרתי אפילו את השיחות עם ההורים, הדוחות שעלינו למלא ועוד הרבה מטלות שאנחנו ממלאים במסירות.
 
העבודה היא עמוסה, השכר לא בדיוק ממקם אותנו בעשירון העליון. ועדיין, זו עבודה שבצדה מימוש שליחות חינוכית מהמדרגה הראשונה. ייתכן שזו אווירת הבחירות, ואולי עונת התקציב, אבל טוב עשו משרדי החינוך והאוצר שהגיעו למתווה ללא כיפופי ידיים וללא מאבקים עם עובדות ועובדי ההוראה.
 

הכותבת היא מורה לכיתות ה'־ו', אמא לארבעה ילדים מקריית גת