במאמרו ב"מעריב־סופהשבוע" מיום 12 בינואר 2018 תקף אותי פרופ' אריה אלדד בחריפות על כך שבראיון לאתר הסעודי "אל־אילאף" הצעתי לשלב בעתיד את סעודיה בכל הקשור למקומות הקדושים לאסלאם בירושלים, במיוחד מסגד אל־אקצא. אני מכבד ומסמפט את אריה אלדד, אבל נוקשותו האידיאולוגית הקיצונית מבלבלת אותו.



המזרח התיכון עובר תמורות מפליגות. סעודיה עוברת תמורות מפליגות. קואליציית מדינות סוניות מתונות רוחשת מתחת לפני השטח והופכת לכדי חזית אנטי־איראנית דה פקטו יחד עם ישראל. ובהר הבית עצמו, מקום נפיץ במיוחד, שולטים הווקף והמופתי של ירושלים, אחמד חוסיין, מינוי ישיר של אבו מאזן ואיש דת שהצדיק לא פעם פיגועים וכינה את המחבלים הפלסטינים בכלא הישראלי "קדושים". אותו מעדיף אלדד על פני הנסיך מוחמד בן סלמאן, יורש העצר הסעודי, המביא בשורת קדמה ושינוי באזור.



במקום הרגיש בעולם, הר הבית, ניצבות בפני ישראל שתי אפשרויות: האחת, להותיר את השליטה והניהול בו בידי גורם פלסטיני מובהק, והשנייה, לגבש מנגנון שמביא בחשבון גם את מעמדן של מדינות סוניות מסוימות, כמו אלה המונהגות על ידי בתי מלוכה מתונים ומעשיים במזרח התיכון המשתנה, ובהן הממלכה ההאשמית הירדנית, שלה מעמד ייחודי בלתי ניתן לערעור במקומות אלה, וכן סעודיה ומרוקו.



באשר לסעודיה, הנהנית מעצם טיבה וטבעה כשומרת החותם של המקומות הקדושים לאסלאם - והנלחמת בקיצוניות השיעית באתרים אלה - אני סבור שנכון יהיה לשלב אותה בתהליך עתידי בצורה מסוימת, תוך כדי התקדמות לנורמליזציה בינה לבין ישראל. מכאן שהתקפותיו וקביעותיו של אלדד כנגדי הן חסרות בסיס לגמרי.



מבחינתו של אלדד, ישראל צריכה לשלוט לא רק משפטית אלא גם מעשית ובפועל במסגד אל־אקצא. אלדד הוא חלק מזרם משיחיסטי מסוכן, שביחסו להר הבית מאיים להטביע את כולנו בים של שנאה ונהרות של דם במלחמת גוג ומגוג בין־דתית חסרת תוחלת. מכאן שנכונה התפיסה הכוללת הישראלית בנושא זה יובל שנים, הנוהגת בזהירות ובאיפוק מרביים בכל הקשור לניהול המתחם באופן מעשי על ידי גורמים אסלאמיים.



המלך סלמן והנשיא א-סיסי. קואליציה אנטי-איראנית עם ישראל. צילום: AFP
המלך סלמן והנשיא א-סיסי. קואליציה אנטי-איראנית עם ישראל. צילום: AFP



ולבסוף, אציין שני חטאים גדולים מצדו של אלדד במאמרו. הראשון - הצביעות. אלדד, כעמיתיו לעמדה הגורסת עלייה בלתי מוגבלת להר הבית, מנסה לרמוז כאילו סבי הרב הראשי יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל הסכים, ולו אף ברמז, לעליית יהודים על הר הבית או לבניין בית המקדש בעת הזו. לא מניה ולא מקצתיה.



הרב הרצוג, כקודמו הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל ובעקבותיהם גדולי רבני ישראל בכל הדורות, קבע נחרצות איסור עלייה על הר הבית. הרב הרצוג אף קבע כי "אסור ליהודים על פי דת אבותינו להיכנס להר הבית. תקוות גאולת הר הבית והקמת בית המקדש תיעשה אך ורק בידי אלוהים ולא על ידי יד אנוש".



גם הרב אברהם שפירא זצ"ל, המורה הרוחני הדגול של ישיבת "מרכז הרב" המיתולוגית, קבע בדרשתו האחרונה כראש הישיבה איסור מוחלט זה. מכל אלה מתעלמים אלדד וחבריו לחלוטין. לפתע פתאום דעת מורי ההלכה בעניין זה לא נחשבת. כשזה לא נוח לו ולהם הם מתעלמים ומצפצפים!



חטאו השני הוא "הירידה נמוך". אני גאה מאוד בכך שאני נושא את שמו של סבי - דמות הלכתית, רוחנית, מדינית ודתית גדולה במעלה - ובמורשת המשפחתית שלי. אבל בשרשרת הדורות כל אחד זכאי לעמדתו ולתפיסת עולמו לפי נסיבותיו של כל דור ודור. אלדד, שגם הוא "בן של", לא התאפק ומוכרח היה לנקר את עיני באזכורו של הסבא הגדול שלי, בעודו מתעלם מתפיסת עולמי הקוהרנטית בנושא, שעליה אני עומד בזכות עצמי.



הכותב הינו ראש האופוזיציה וחבר כנסת מטעם המחנה הציוני ומפלגת העבודה.

[email protected]