שפשפתי עיני כשקראתי את מאמרו של יעקב כץ ביום שישי האחרון ב"מעריב־סופהשבוע". בצד הצער האישי וההזדהות הטבעית שלי עם אב לילדה שחלתה בסרטן, חשתי תסכול עצום אל מול הנונשלנטיות שבאה לידי ביטוי בפסקה שכתב: "אנו חיים בירושלים, ובית החולים הדסה היה אמור להיות המקום שבו מיקי תטופל. הבעיה היא שאף שעברו מספר חודשים מסיום המשבר, בירושלים, בירת ישראל והעיר המאוכלסת ביותר, נראה שעדיין אין מחלקת ילדים אונקולוגית ברמה של בתי חולים אחרים ברחבי הארץ. איך אני יודע? אני לא. פשוט שאלתי עשרות אנשים, כולל רופאים ועובדי הדסה, וכמעט כולם הזהירו אותי להתרחק משם. מדובר באבסורד, ירושלים חייבת לפחות מחלקת ילדים אונקולוגית מתפקדת אחת".
על פרשת השבוע "יתרו" אומר הרבי מלובביץ' זצ"ל כי יתרו הוסיף פרשה לתורה שהנה מושלמת גם בלעדיה, אבל תרומתו הייתה חשובה כל כך עד שהפך לחלק מהחומש. פרשת השבוע הנפלאה, מעבר להתגייסותו של יתרו לטובת עם ישראל, נוטעת ערכים ונורמות בעם ישראל, ובמעמד מדהים ניתנו עשרת הדיברות לעם הסגולה.
הדיבר התשיעי מצווה "לא תענה ברעך עד שקר"! מצופה מאדם שלא יעיד שקר, לא ילך רכיל ויימנע מלשון הרע. מצופה מאדם שלא ינהג בחברו בדרך שאינה ישרה. אני תוהה מי מחבריו של יעקב כץ הפר את הדיברה הזאת ביצירת "פייק ניוז" שבבירתנו ירושלים לא פועלת מחלקה פדיאטרית אונקולוגית?
איך קורה שעשרות אנשים, כולם רופאים ועובדי הדסה, או רובם, כהגדרתו של יעקב כץ, העלימו את דבר קיום המחלקה להמטו־ילדים בהדסה והזהירו אותו להתרחק מהדסה?
כיצד קורה שמחלקה עם עשרה מומחים מהשורה הראשונה של ההמטו־אונקולוגיה בארץ ובעולם, שחלקם הגיעו בכלל מתל השומר, מחלקה מצוינת שבה מטופלת בתו של יעקב, נעלמים לגמרי מתודעת הציבור הירושלמי, ותחת חטא נוראי של "לשון הרע" מוזהרים הורים ירושלמים לילדים חולי סרטן שיש להתרחק מהם? להתעלם ממחלקה הפועלת ברמה מקצועית הגבוהה ביותר, מחלקה שהוקמה לאחר שקבוצת רופאים בחרה לנטוש את מטופליהם ולצאת למסע מתוקשר חסר תקדים נגד הדסה ונגד מחליפיהם, מחלקה שרופאיה מצילים ומטפלים בעשרות ילדים חולי סרטן ומבצעים יותר מ־50 השתלות מח עצם מורכבות בילדים (לא פחות מתל השומר!).
מערך המומחים ההמטו־אונקולוגים והשתלות מח עצם בילדים של הדסה הוא הכתובת האמיתית לטיפול בתושבי ירושלים, כפי שממליצים יעקב כץ, משרד הבריאות וכל מי שעוסק בתחום, לכל מי שחס וחלילה יזדקק לשירות האמור מהאזור. מי שמחליט להוציא ילדים מהדסה ולגרור אותם לטיפול בבתי חולים במרכז הארץ טועה. נראה שגם היום הורי הילדים, כמו יעקב כץ, נמצאים כנראה תחת השפעה של קמפיין שקרי של בעלי עניין המנסים עדיין לייצר לחץ לפתוח מחלקה המטו־אונקולוגית נוספת בשערי צדק, בניגוד למדיניות משרד הבריאות ובניגוד להחלטת בג''ץ.
ד''ר גל גולדשטיין, מנהל המחלקה, פרופ' יוסי לבר, ראש המערך, פרופ׳ פולינה סטפנסקי, מנהלת המחלקה להשתלת מח עצם בילדים, ד״ר אירנה זיידמן, ד״ר אודי אבן אור, ד״ר דן הר־לב, ד״ר ציפי קורנפלד, ד״ר שירלי סייג, ד״ר דרור רביב, ד״ר רקפת סידליק־מושקטל, ד״ר הודיה כהן ורופאים ואחים ואחיות מצוינים נוספים הם עמוד השדרה של הטיפול במחלות אונקולוגיות ילדים בהדסה עבור תושבי ירושלים והסביבה.
הרופאים הללו של המחלקה ההמטו־אונקולוגית בהדסה ירושלים מבקשים למחות על הדרתם המכוונת מהציבוריות הירושלמית ומבקשים דרכי לציין כי הם אומנם לא תחת מצלמות ובלי תקשורת מגויסת, אבל במסירות אין קץ, מקצוענות ואהבת הילדים, הם נותנים שירות וטיפול מעולה לכל הפונה אליהם, בלי אפליה, כאשר תוצאות הטיפול של המחלקה מדהימות בכל קנה מידה. די להדרתם המגמתית של רופאי ורופאות המחלקה ההמטו־אונקולוגית בהדסה החדשה.
אני מתפלל לשלומה של מיקי, בתו של יעקב כץ, וסמוך ובטוח שהיא מקבלת ותקבל את הטיפול המיטבי במחלקה בתל השומר, מחלקה שאותה טיפחתי במשך שנים, כפי שאני מטפח היום את המחלקה החדשה בהדסה. כולי תקווה שפרשת השבוע והדיבר התשיעי בה, יחד עם העובדה שיש מחלקה חדשה המטו־אונקולוגית ילדים הפועלת מצוין בהדסה, תעמודנה כנר לרגלנו, ואל מול רופאי הילדים בבואם להפנות ילדים חולי סרטן מאזור ירושלים לטיפול רפואי.