האסון הקשה שהתחולל אתמול ברוסיה, התרחש בעיר קמרובו, הנמצאת בסיביר, במזרח המדינה. זוהי עיר הולדתי, שבה חייתי 25 שנה. מרכז הבילויים והקניות שעלה באש נמצא בשכונה שלי, לא רחוק מהבית שלי, במרחק 100 מטר מבית הספר שלי.

אף שהנתונים הרשמיים עד כה מצביעים על 64 הרוגים ועוד כ־11 נעדרים, על פי המספרים והעדויות שאני מקבל מחברי וממכרי בעיר, מדובר במספרים שונים לגמרי ומפחידים הרבה יותר. לעת עתה אינני יכול לחשוף את הפרטים, אולם על פי הנתונים, הכוללים את פריסת הגופות השונות בין חדרי המתים, מדובר במאות נספים, רובם ילדים.

בסיפור הנורא הזה עוד ייחשפו בקרוב פרטים רבים. בין היתר, מדובר על מפעל ממתקים ותיק שהפך למרכז קניות גדול, ולמרות סימני אזהרה רבים, קיבל את כל האישורים הנדרשים. למה? רק כי המנכ"לית שלו מקורבת למפלגת השלטון. עוד ידובר על האזעקה שלא פעלה, על כללי הבטיחות שהופרו, לכאורה, בשיטתיות ועל אולמות הקולנוע שננעלו על ידי הסדרנים, והילדים ששהו בהם פשוט נחנקו ונשרפו.

עוד ידובר על ראש המחוז הנצחי שבחר שלא להגיע למקום האסון, כי "השיירה תפריע לכוחות ההצלה". במקום זאת, הוא הילל בשידור ברדיו את הנשיא פוטין, "שמצא זמן להתקשר". וכמובן, נדבר על ערוצי הטלוויזיה, שלא מצאו לנכון לשנות אתמול את לוח השידורים, ועוד ועוד. ובעיקר ידובר על כל השקרים והסתרת המידע על ידי השלטונות - שלא באמת הפתיעו איש.

סביר להניח כי רובם המוחלט של האנשים שדיברתי איתם אתמול הגיע בדיוק לפני שבוע לקלפיות ובחר בנשיא פוטין לקדנציה נוספת. אתמול, כשדיברתי איתם, הרגשתי כי מעבר לכאב ולדמעות שזלגו מעיניהם הם פשוט לא מאמינים לאיש; לא לשלטון הפדרלי, לא לשלטון המקומי, לא לכוחות ההצלה, לא למשטרה וודאי שלא לתקשורת שנמצאת בשליטת הממשל. הם יודעים ומבינים כי משקרים להם במצח נחושה, אך מקבלים זאת בהכנעה, ורק מבכים את הנספים ומנסים ללקט פיסות מידע מהרשתות שטרם נחסמו.

חבר שחי בישראל סיפר לי אתמול כי סבתו צופה אך ורק בערוצי טלוויזיה מרוסיה והיא שמעה על האסון בקמרובו לראשונה אתמול בצהריים - ממנו. זה כל מה שאתם צריכים לדעת על משטרים שאין בהם כלי תקשורת עצמאיים. לעתים אנו נוטים לכעוס על התקשורת בארץ ואף להאשימה במרדף בלתי פוסק אחרי הידיעות החמות וה"צהובות". תוך כדי כך, אנו שוכחים כי תקשורת עצמאית וחופשית היא שומר הסף, אולי החשוב ביותר, אשר עצם קיומו ממתן שחיתויות, מונע אסונות רבים ואף מציל חיים.

אולי היום לוחמי האש ברוסיה יצליחו סוף־סוף להשתלט על השריפה, ויהיו שלושה ימי אבל. המשפחות שעולמן חרב עליהן יקבלו פיצוי כספי כלשהו. החקירה תצביע על "אשמים" שיקבלו עונשים מגוחכים. ודבר לא ישתנה. עד הפעם הבאה.