זה היה השבוע שבו אבו מאזן הראה שגם הוא יודע לדבר לבייס. תשע וחצי דקות של שיעור היסטוריה שנתן השבוע מול המצלמות הקימו עליו כל ישראלי שרואה בעצמו פטריוט. אבל מצדו של אבו מאזן, שימשיכו לקצוף. שהרי ידוע כי מי שמדבר לבייס מרוויח פעמיים. פעם מהקסם שדבריו מהלכים על קהלו, שנית מהשתוללות הזעם של יריביו.
משנתו של הראיס הפלסטיני על הסיבה האמיתית לפוגרומים ביהודי אירופה ילדותית וחסרת חשיבות. ילדותית, כי היא נשענת על עובדות חלשות. חסרת חשיבות, כי לא נועדה להציע אמת כלשהי, אלא לגרום ליהודים להשתולל מזעם. אבו מאזן אינטליגנטי מקהל תומכיו, הוא רב ניסיון ובא בימים. ספק אם הוא אכן מאמין כי היהודים נרדפו משום שהיו מלווים בריבית. אבל בימים אלה מה שמעניין אותו הוא הרחוב. לא הבית הלבן. בוודאי לא הישראלים.
ולמרות זאת, בסביבתו היו השבוע כמה דמויות שתהו בכעס, לא בפעם הראשונה, אם דעתו לא השתבשה עליו. הם שאלו את עצמם אם הוא מושפע מהחבורה המקיפה אותו, בראשות דוברו, נביל אבו רדיינה, שמעניקה לו עצות אחיתופל, או שמא גילו המתקדם (83) החל לתת בו סימנים. זה היה נאום מדיני ארוך, כבן שעה ו־50 דקות, שבמהלכו חזר אבו מאזן ודחה את תוכנית השלום של טראמפ.
הוא אומנם לא קרא לעברו "יחרבּ ביתכּ", אבל לגלג על כך שהתוכנית המדוברת טרם הוגשה, כמעט שנה וחצי מאז החל נשיא ארה"ב לדבר במילים גדולות על השלום שיביא. הנאום נעדר בשורות חדשות, אבל כדרכו של אבו מאזן, היה עשיר ומעניין. נסיבותיו חגיגיות: בפעם הראשונה זה 19 שנה, התכנסה שוב המועצה הלאומית הפלסטינית, היא הפרלמנט של אש"ף.
המתחרה של היטלר
את הדברים מעוררי המחלוקת על היהודים הוא לא הביא כטענה שלו עצמו, אלא כממצא במחקריהם של היהודים עצמם. מי בראשם? שמש העמים, הח' יוסיף סטלין, אחד שיהדותו מוטלת בספק רב, אבל מילא יהדותו. סטלין הוא המתחרה מספר אחת של אדולף היטלר על משבצת הצורר הגדול בהיסטוריה.
"היהודים שעברו לאירופה המזרחית והמערבית", אמר אבו מאזן, "חוו כל עשר או 15 שנה מעשה טבח במדינה מסוימת. מאז המאה ה־11 ועד השואה בגרמניה. למה זה קרה? הם אומרים: משום שאנחנו יהודים. אביא לכם שלושה יהודים, בשלושה ספרים, בהם יוסף סטלין, והשני קרל מרקס, שאמרו כי השנאה ליהודים לא נבעה מדתם, אלא בגלל התפקיד החברתי שלהם, הקשור בריבית ובבנקים ובדברים כאלה.
וההוכחה היא, שבמדינות ערב לא קרה מקרה אחד אפילו נגד יהודים. תראו לי אפילו מדינה ערבית אחת, שבה קרה משהו במשך 400 שנה, משום שהם יהודים, כמו שקרה באירופה". אחרי שכילה לומר את דבריו אלה, הוסיף וכינה את ישראל "נטע זר". הוא טען כי היא פרויקט קולוניאליסטי, שהרי קיבלה את חותמת הכשרות שלה מבריטניה בהצהרת בלפור. ולמרות זאת, סיים את דבריו, לא נהרוג אותם (תודה, תודה), אלא נחיה איתם, מדינה לצד מדינה.
לא מסובך לנחש מדוע בעט המנהיג הפלסטיני בדלי ומדוע עשה זאת דווקא עכשיו, מעבר לנקודות שהדבר מביא לו בציבור. הוא יודע זה מכבר, כי שלום עם נתניהו לא יושג עוד בחייו. בשנה האחרונה צורפו לאכזבה שלו מישראל מנות גדושות של השפלה מן הבית הלבן. אמריקה של טראמפ העבירה את רמאללה סדרת הישרדות. הקפיאה את הסיוע השנתי עבורה, הצהירה אמונים לירושלים כבירת ישראל, וניסחה תוכנית שלום שתפורה לפי הזמנת נתניהו: בלי ירושלים כבירת פלסטין, ותוך הותרת גושי ההתנחלות בידי ישראל. בחדרי חדרים ספגה הנהגת הרשות השפלות נוספות מידי שליחיו של טראמפ.
אבל במה אשמים היהודים? ובכן, את הזובור הגדול באמת חטף אבו מאזן מידי יורש העצר הסעודי, הנסיך מוחמד. על פי ידיעה שפרסם ברק רביד בערוץ עשר, אמר הנסיך למנהיגים יהודים בפגישתו עמם בוושינגטון, כי פלסטין איננה מצויה על סדר יומה של סעודיה כפי שהייתה בעבר. "שיקבלו מה שמציעים להם, או שישתקו", אמר הסעודי למארחיו. אחד הנוכחים רץ לספר לערוץ.
אפשר להאשים את אבו מאזן בהשמעת הצהרות אנטישמיות, אבל ספק אם אפשר לומר כי הוא אנטישמי. לאורך שנותיו כראש הרשות הוא נפגש, בלשכתו ובמסעותיו מעבר לים, עם אלפי יהודים וישראלים. כמי שנכח בחלק מן המפגשים האלה אוכל להעיד כי היחס שהוא מעניק לאורחיו מכבד מאוד, בוודאי יותר מן היחס שרוחשים פוליטיקאים ישראלים לקבוצות מיעוט כמו ערבים, להט"ב וחרדים. הוא מחבב במיוחד את היהודים המזרחיים ומתעניין בהם. מגעיו עם צמרת השב"כ וצה"ל סמויים מהעין, אבל הם קרובים מאוד, ומונעים שפיכות דמים של ישראלים. ככה לא מתנהג אנטישמי. האם הוא אנטישמי במסתרים? בטוח שזעמו על ההנהגה הישראלית רב. אולי הוא אף מייחל לכך שקללה ומארה תבוא על ראשה. אבל מה זה משנה אם הוא חובב ציון או אויבה. אפשר לחשוב שמישהו מתכוון לעשות איתו שלום בקרוב.
עם קצת עזרה מידידים
רבים מדברים על המחקר שעשה אבו מאזן ברוסיה לצורך קבלת תואר דוקטור. המחקר הזה משמש ישראלים להוכחה כי ראש הרשות הוא מכחיש שואה. מעטים קראו אותו בשפת המקור. אחת שעשתה זאת היא חברת הכנסת קסניה סבטלובה מסיעת המחנה הציוני. סבטלובה גדלה במוסקבה, ורוסית היא שפת אמה.
הדוקטורט של אבו מאזן הוגש ב־1982 למכון לחקר המזרח של האקדמיה למדעים במוסקבה, בתקופה שבה התגורר ברוסיה. הוא נכתב ברוסית, פרט חשוד בפני עצמו. "בראיונות ובפגישות שקיימתי עמו, התברר שאינו דובר את השפה", מספרת סבטלובה. בהחלט ייתכן כי אבו מאזן לא כתב את הנוסח הנושא את שמו.
סבטלובה הוסיפה וסיפרה, כי בשני מקומות במחקרו מתפלמס הכותב עם מספר הנרצחים היהודים, וטוען כי מנו פחות משישה מיליון. הוא לא הביא דבר חדש, אלא הסתמך על מחקרים בריטיים. שנתיים אחרי שהגיש את הדוקטורט, פרסם אותו ד"ר מחמוד עבאס בתרגום לערבית והוציאו לאור בירדן. "הספר הרבה יותר בוטה מהדוקטורט, והרבה יותר רעיל", אומרת הח"כית מן המחנה הציוני. היא סבורה כי הדוקטורט נולד כאמצעי תעמולה. "נראה כי זו עבודה שבאה לעולם כביטוי למדיניות הסובייטית, שהייתה אנטי־ציונית ואנטי־ישראלית. גם להכחשת השואה היה מקום בברה"מ של אז, שכן מעולם לא הכירו שם בשואת העם היהודי. חבל שאבו מאזן אימץ את הנרטיב הזה, וגם היום ממשיך להפיץ מיתוסים אנטישמיים כדי להרוויח עוד קצת נקודות אצל הציבור הפלסטיני".
הפתעה זומנה לה כשחיפשה את שמו של מנחה הדוקטורט. היה זה לא אחר מאשר ראש המכון, יבגני פרימקוב. כמה שנים אחר כך השתלב פרימקוב בשורות הקג"ב, ומילא בו תפקידים בכירים. אחר כך מונה לשר החוץ של רוסיה ולראש ממשלתה בימי הנשיא ילצין. אמו הייתה יהודייה.
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל