האם הבחירות לפרלמנט שהתקיימו אתמול בלבנון מסמלות עידן חדש בארץ הארזים? 583 מתמודדים (ובתוכם 86 נשים) על 128 מושבים בפרלמנט. זה היה נראה פשוט, אלמלא המפתח העדתי שקובע מי יישב בפרלמנט: 64 נוצרים על עדותיהם השונות ו־64 מוסלמים (27 סונים, 27 שיעים, 8 דרוזים ו־2 עלווים)
583 מתמודדים ב־77 רשימות ב־15 נפות ו־27 אזורי בחירה, כולם מחולקים באורח מדוקדק בין מארונים, אורתודוקסים, ארמנים ומוסלמים על כל עדותיהם. שום דבר לא הושאר לאלת המזל. הכל קבוע מאז הסכמי טאאף בסעודיה (1989) ששמו קץ למלחמת האזרחים בלבנון ולעליונות הנוצרית עד אז (עד אז היו 99 חברי פרלמנט שהתחלקו עפ”י מפתח של 5 נוצרים על כל 4 מוסלמים).
מכיוון שלכל עדה נקבע מספר צירים קבוע, אזי המשחק האמיתי לאחר קבלת תוצאות הבחירות הוא ביצירת קואליציות. ומאחר שלא יווצר מצב שבו יהיו יותר צירים מוסלמים או נוצרים מכפי שנקבע בחוק, המפלגות הגדולות ינסו למשוך אליהן מה שנותר ממהססים או כאלה שמחפשים “בית” - על פי המחיר הטוב ביותר שיקבלו.
האם הפרלמנט חשוב כל כך? באופן עקרוני, המשטר בלבנון הוא נשיאותי והנשיא נבחר על ידי הפרלמנט. אלא שהבחירות הבאות לנשיאות אמורות להתקיים בעוד ארבע שנים. רק אז נדע אם השיטה החדשה תאפשר בחירתו של נשיא חדש, או שמא לבנון תשקע שוב בשיתוק כפי שקרה לאחר סיום המנדט של מישל סלימאן - שנתיים ללא נשיא, משום שהפרלמנט לא הצליח ליצור מניין חוקי מתאים לבחירת נשיא חדש.
כיום מתמודדים שני גושים בפרלמנט הלבנוני: גוש בהנהגת ראש הממשלה סעד חרירי (53 צירים) מול גוש בתמיכתו של חיזבאללה (50 צירים). האם הגוש של חיזבאללה יזכה ברוב? אם כן, חרירי יפנה את מקומו ובמקומו יבוא ראש ממשלה סוני אחר השייך לקואליציה של חיזבאללה. האם הדבר ישנה מהותית מה שקורה כיום בלבנון? ייתכן שיהיו פחות צרות לנשיא מישל עאון, או להיפך - הנשיא יהיה שבוי יותר בזרועות בעל בריתו, חיזבאללה.
מעבר לתוצאות הבחירות, שבוודאי יעניינו כל אזרח בלבנון, האמת היא שהלבנוני מתמודד עם בעיות קשות שלא נמצא להן פתרון עד כה: בעיות איכות סביבה (רחובות שלמים בדרך לבירה ביירות וסביבה נחסמו לתנועה עקב הצטברות שקי זבל), הפסקות חשמל תכופות הנגרמות מתשתיות לקויות, משבר כלכלי שמחריף עם נטישתן של מדינות המפרץ את לבנון, ומה שאולי מעיק ביותר על המערכת הלבנונית - הימצאותם של למעלה ממיליון וחצי פליטים מסוריה.
לבנון נמצאת כיום בצומת דרכים שונה. אם בעבר ההחלטות ביחס ללבנון התקבלו בדמשק, כיום, עם התרסקותו של המשטר הסורי, עלתה קרנה של איראן, וזו מכתיבה את האג’נדה הפוליטית הלבנונית. תוצאות הבחירות, ובפרט אם יתחזק חיזבאללה (דבר סביר ביותר), יעמיקו את תלותו של משטר לבנון בחיזבאללה ודרכו יעמיקו את מעורבותה של איראן בפוליטיקה הלבנונית, ובמיוחד בכל הקשור לעימות עם ישראל.
לבנון היא בהחלט עוד קלף בידי איראן בהתמודדות שלה מול ישראל. שיקוליה בעימות אפשרי עם ישראל יהיו בוודאי שונים משיקוליה של דמשק, שמילאה בהזדמנויות שונות את תפקיד המפשר והמגשר מול חיזבאללה. ואת זאת קברניטי ישראל חייבים לקחת בחשבון.
הכותב הוא חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מחבר הספר “עלייתו ונפילתו של בשיר ג'מייל"