עורך הדין יורם שפטל, התייחס היום (חמישי) בתוכניתו ב-103FM למצב השיפוטי בישראל, ולהצעת החוק של חבר הכנסת דוד אמסלם לפיו לא תינתן זכות ערעור לפרקליטות, במידה ואדם זוכה. שפטל, אשר פתח את תוכניתו במונולוג בנושא, צידד בהצעה ואף טען שהיא צריכה להיות הרבה יותר גרנדיוזית, והציע כי כל השיטה החוקתית תשתנה, וכי יש לעבור למושבעים אשר יכריעו.
"ראשית, בוא נראה מה קורה בעולם הגדול. בניגוד לשקרים שהממסד המשפטי הפיץ בארץ עשרות בשנים, בניגוד לאותם שקרים, משפט לעיני מושבעים לא מתבצע רק בארצות הברית, ברוב המכריע, ב-90 אחוז, מהמקומות שיש בהן דמוקרטיות של עשרות שנים. ב-90 אחוז מהמדינות הללו האשמה נקבעת לא על ידי רשות שלטונית כמו שופטים שמכונים כאן "מקצועיים".
ב-1215, אנגליה היתה מדינה ברברית ופרימיטיבית באופנים שקשה לתאר. אפילו המלך שלה אז, ריצ'רד לב ארי, לא הסכים לאכול בסכין ומזלג, ושנים אחריו, אפילו המלך הנרי שנשאל על כך, השיב כי 'יותר קל לשטוף את הידיים מאשר לשטוף את הכלים'.
אותה אנגליה ברברית, שהמלך שלה אכל בידיים, הבינה אז שלא יכול להיות ששופטים שממונים על ידי המלך, בדיוק כמו אצלנו, שהם אלה יקבעו במשפט פלילי אם הוא אשם או לא. משפט פלילי הוא של רשות שלטונית שרוצה לגזול את חירותו של האזרח, לכן לא יכול להיות שרשות שלטונית אחרת היא זאת שתפסוק. זה לא יכול להיות. גם בהמות פרימיטיביות לא מסכימות לכך. לכן נקבע שמושבעים יהיו שווים לנאשם במעמדם.
אז למה אצלנו אין מושבעים? הלא היינו מושבה בריטית. היינו נתונים תחת שלטון בריטי. למה אצלנו אין כמו באנגליה משפט שהוא אך ורק על ידי מושבעים? התשובה פשוטה - האנגלוסקסים, מעבר לברבריות שבה הם היו שקועים במשך שנים, הם גזענים ממדרגה ראשונה, לכן במושבות בריטיות, שהתושבים היו יוצאי בריטניה, או מספר ארצות כמו הולנד, גרמניה וסקנדינביה.
למשל, בכל 13 המושבות של ארצות הברית, בקנדה ואוסטרליה, וניו זילנד, היה משפט בפני מושבעים. אבל היהודים והערבים, בלשון הטמאה של האנגלוסקסים, הם נייטיבז, ולכן אין להם זכות להישבע בפני מושבעים. זאת הסיבה שלא היה כאן בתקופת המנדט משפט באמצעות חבר מושבעים. שופטים, הדבר האחרון שהם יוותרו עליו הוא השררה שלהם. לכן, אנחנו ממשיכים בדרך פרימיטיבית, שאפילו אנחנו לא הצלחנו להתגבר על זה. אצלנו זה רשות מקצועית לכל דבר ועניין, כאשר רשות שלטונית אחרת מגישה נגדנו כתב אישום.
לסיכום, הצעת החוק של חבר הכנסת אמסלם היא אמנם הצעה מבורכת, כי היא צעד אדיר קדימה בכך שהיא מצמצמת באופן קיצוני את האפשרות לערעור, אבל היא לא גורפת. בדבר הזה צריך להיות חריג אחד בלבד, שניתן יהיה להגיש ערעור על זיכוי כשזה מדובר על ערבי שרוצה למחוק את המדינה היהודית. עד ההחרבה הפיזית. זה צריך להיות החריג היחידי, כי אנחנו נמצאים תחת טרור 70 שנה לפני קום המדינה, ואנחנו תחת אותו טרור ערבי כעת.
אנחנו נמצאים תחת מתקפת טרור בלתי פוסקת כ-140 שנה, ולכן בעבירות של טרור ערבי לאומני פנאטי, כאן, במקרה של זיכוי, צריך לאפשר לפרקליטות לערער, שכן זכויות האזרח אינן קיימות, ולא נועדו כדי להגן על כאלה שקמים להחריב את המדינה. ובכן, ההצעה של אמסלם מבורכת מאוד, אבל לא מספיק מרחיקת לכת.