באחרונה נחשפים ישראלים מסוג מסוים למתקפת חיוכים מצדה של סעודיה. מעט מכך מוצא את דרכו לתקשורת, אבל כל מי שעוסק בתחום הזה מכיר את המאמרים האוהדים כלפי מדיניות ישראל שמתפרסמים מעת לעת בעיתונות הסעודית. אליהם הצטרפו גולשים סעודים שאינם מהססים לקיים מגעים עם ישראלים ברשתות החברתיות. חלקם דוברי עברית ברמה גבוהה, שאותה רכשו באוניברסיטאות של הממלכה, מה שמספק לעתים גם רגעי קסם. למשל, ברכות לרגל חגי ישראל בעברית צחה, הנשלחות היישר מלב הממלכה.

לפני שבועיים וחצי הפתיעה ריאד שוב. אחד העיתונאים המזוהים ביותר עם ארמון המלוכה, עבד אלרחמן ראשד, פרסם מאמר בעיתונו "א־שרק אל־אווסט". ראשד מייצג בו את קול אדוניו, ואדוניו מודים בפה מלא כי סעודיה אינה צריכה לעמוד אוטומטית נגד ישראל. אם ירושלים צודקת, יש לבטא זאת בקול. "נעמוד לצד איראן אם היא תתמוך בפלסטינים, אבל נתמוך בישראל כשהיא תוקפת כוחות איראניים בסוריה", כתב ראשד.

אור ירוק מלמעלה מאפשר לדמויות הללו לבטא את עצמן בחופשיות. זו רוח חדשה ומרעננת. בכל הקשור לרשתות החברתיות, אומנם מדובר בקומץ סעודים בלבד, אבל רמתם האינטלקטואלית גבוהה וסגנונם מכבד. ישראל הרשמית אינה אדישה. מי שיעקוב אחר נאומיו של ראש הממשלה, ימצא אותו מבטא מעת לעת אמפתיה למצוקתה של סעודיה מול האיראנים. נתניהו, כידוע, אינו האחד שיפטפט עצמו חינם. כל אזכור אצלו מדוד ומתוכנן מראש. ממתי ראש ממשלת ישראל מוטרד מכך שמדינה ערבית סופגת טילים בליסטיים מאויבתה?

אין זאת כי האהדה מירושלים מבטאת יחסים חמים כלפי הידידים החדשים. הבעיה היא שכאשר נתניהו וליברמן חוזרים ואומרים כי אופקים חדשים נפתחים בפני ישראל באזור, ספק אם הם רואים בעיני רוחם תיירות ישראלית בבחריין, אקדמאים ישראלים בדובאי או עיתונאים ישראליים ברחובות ארביל. הם רואים בעיקר פקידים מכאן ומשם שמסתגרים לדיונים מסווגים.

הגיע הזמן להודות בפה מלא כי ישראל וסעודיה מקיימות מגעים ביניהן, וכי המגעים הללו הם חלק ממציאות חדשה ואבן דרך חשובה ביחסי החוץ של ישראל באזור. אחד שעשה כן ללא היסוס היה חבר הקבינט יובל שטייניץ, שהודה בכך בראיון בגלי צה"ל לפני שבעה חודשים. ההסתרה שאותה מקבלת ירושלים בהכנעה נועדה לאפשר לסעודים לבוא במגע עם עמיתיהם הישראלים, מבלי לקומם עליה את הרחוב. אבל אין זה תפקידה של ישראל לשמש כסנגור של משטר כלשהו וכמגינת האינטרסים הפוליטיים שלו, כל עוד הם באים על חשבונה. אין לדאוג, הסעודים לא יברחו. אולי ייעלבו קצת ויפנו לחשב מסלול מחדש. מאבקם עם איראן הוא קיומי, והקו הישיר לישראל הוא עבורם זכייה. אם מחירו הוא חשיפת עצם היחסים, הם ישלמו אותו.

ללמוד מלקחי העבר

ההסתרה של יחסי ישראל עם משטרים ערבים, שאותה כפו ראשונים המצרים, ועדיין כופים, אינה מכבודה של ירושלים ואינה לטובתה. היא הייתה יאה לשנים עברו, אבל מאז הלך מעמדה של ישראל והתחזק. ישראל של 2018 היא מעצמה טכנולוגית, כלכלית, מודיעינית, מדעית ודיפלומטית. רבים באזור חפצים בקרבתה. ירצו המשטרים הערבים לבוא עמה במגע? עליהם להסיר את המסיכה. לא יסירו, לא יקבלו.

העבר לימד כי שיתוף הפעולה החשאי של ישראל עם מצרים, ובמידה רבה עם ירדן, הנציח את היחסים העקומים איתן. מאחר ששתי אלה קיבלו מה שרצו ולא יותר (מגעים ביטחוניים ודיפלומטיים שקטים) לא היה להן תמריץ לתת יותר. כך הונצחה לא רק הצביעות - הקרירות הפומבית, ולעומתה היחסים החשאיים - אלא התאפשר למשטרים האלה להותיר על כנה את העוינות ברחוב לישראל. העוינות הזו, במיוחד במצרים, זכתה לגיבוי מלמעלה. היא נועדה לשרת צרכים פנימיים, אבל השפילה את ישראל וביישה אותה. בלילות הם נפגשו עם בכירים ישראלים, ובימים המשיכו לטפח את דמותם כאויב, בשיח הציבורי ואף בבתי הספר.

ימים אלה מאפשרים ללמוד מלקחי העבר. אם תאפשר ירושלים לידידותיה החדשות לכונן עמה יחסים חשאיים בלבד, יחזור הדפוס על עצמו. הן יקבלו את שיתוף הפעולה שאותו רצו, ובמקביל ימשיכו לטפח בקרב הציבור שלהן את דימויה השלילי של ישראל. אסור שחזון המזרח התיכון החדש יתמצה בבריתות צבאיות עם משטרים. כדי שיהיה מוצק, עליו לחתור לבריתות עם עמיהם. לכן יש להתעקש בנימוס על יחסים גלויים. חילופי ביקורים בין מנהיגים ואנשי מודיעין אינם מזרח תיכון חדש. זה מזרח תיכון ישן, בתוספת כמה אבזורים.

בא לשכונה בחור חדש

בבגדד מנסים להרכיב קואליציה. מי חלם אי־פעם על בחירות חופשיות בארץ הזו, שנשלטה ביד ברזל שאינה מביישת את המשטרים האפלים ביותר בימי הביניים. שלושה גושי מפלגות הגיעו לצמרת בתום ספירת הקולות בבחירות לפרלמנט. מאז הם מנהלים מגעים בינם לבין עצמם וגם עם הסיעות הקטנות במטרה להקים ממשלה. הפוליטיקה העיראקית מלאת יצרים, חדורה בידי זרים, ולכן מעשה המרכבה סבוך. 

חבר עיראקי, שסדאם רצח את אביו בטבילה באמבטיית גופרית, התגאה בפני כי הבחירות האלה היו הדמוקרטיות ביותר בעיראק מאז חילופי המשטר. אומנם התגלו זיופים וניסיונות רבים להשפיע על ההצבעה, הוא מודה, אבל המגמה הכללית לימדה על שיפור ניכר בחוקיות ההליך.

שתי הפתעות נרשמו בבחירות. כישלונו של ראש הממשלה חיידר אל־עבאדי לכבוש את המקום הראשון (רשימתו הגיעה שלישית), והצלחתו של המועמד הססגוני מוקתדא סדר לגרוף את מרב המושבים ולנצח. שנייה הגיעה רשימה פרו־איראנית, וגם זה סיפור בפני עצמו, מאחר שיש סיכויים כי תקים ממשלה.

היו ימים שבהם נחשב השייח' סדר לנאמנם של האיראנים. הוא היה צעיר, קצת מחוספס, לשונו כשל בריון שכונתי, וכך גם חזותו. טהרן הפקידה בידיו את המיליציות השיעיות, שהוקמו כדי לרצוח אמריקאים. חלפו כמה שנים, וסדר גילה כי במקום לקיים שיתוף פעולה מבקשים האיראנים לשלוט בעיראק מרחוק. הוא הפנה להם עורף, אבל הם לא ויתרו והקימו לו אויבים מבית. כך הגיע אל הסעודים, שראו אצלו את הפוטנציאל המנהיגותי ופרשו עליו חסות. איראן חיפשה ומצאה ידידים אחרים, אבל כמוהו התקשתה לגייס.

השבוע פרסם סדר ציוץ מרתק בטוויטר. "אני מוקתדא", הוא כתב, "על פי הכבוד שלי, שיעי. אני מהדהד כסוני. בריחות שבאפי, אני נוצרי. בחלומותי אני סאבאי (דת מיעוט בת כמה אלפי מאמינים). בנאמנות שלי, אני יזידי. אני אסלאמיסט גמור, מחשבתי אזרחית, ואני ערבי בתפיסת הרכוש שלי. הילת האור שלי כורדית ועולמי כשל אשורי. אני טורקמני במשאלות לבי, ועל פי גורלי, אני כלדאני (זרם אשורי). בשיאי אני שבאקי (עדה כורדית איראנית). ובכן, אני עיראקי". את דבריו חתם בדרישה לזנוח את ההגדרות העדתיות שהסיגו את עיראק לאחור. "צפו לברית עיראקית שלמה", כתב, "כי זו הבשורה".

ייתכן שהברנש הזה, שגילו 45 שנה, הוא מנהיגם הבא של 36 מיליון עיראקים, ולכן מן הראוי לפשפש במחשבותיו. ובכן, לפנינו פוליטיקאי שבתוך עשור ביצע תפנית בת 180 מעלות. חסידיו אומרים כי מסע ההיפרדות שלו מאיראן מוחלט, ומלכתחילה היה החיבור מלאכותי. השיעים של עיראק, כידוע, אינם מאוהדי טהרן. הוא הבין כי כוונותיהם רעות, וברגעי המבחן הגדולים, אהדתו למולדת ניצחה את נאמנותו לאיראנים. 

לא במקרה נעדרו היהודים מהציוץ שלו. אומנם קהילת יהודי עיראק כלתה והיא מונה ארבע נפשות בסך הכל, אבל הנוכחות היהודית שם חיה ונושמת, וזוכה להתעסקות מרובה בשיח הציבורי. לפני חמש שנים וחצי קרא מוקתדא ליהודים לשוב ולסייע בבניית המולדת. ההסבר פשוט, ויש לו קשר הדוק ליחסים המתהדקים בין ריאד לירושלים. הזדהותו עם סעודיה הופכת אותו לבן בריתם. אבל הזדהות עם היהודים, בעת הזו ובעיצומה של התחרות על לב השותפות לקואליציה, כבר תהפוך אותו לשותף חשוד בברית משולשת. אפשר לנחש כי בלבו פנימה, ישראל אינה קללה עבורו. אבל גם למוקתדא סדר יש בֵּייס.