המונדיאל הזה עונה על כל הציפיות. המשחקים טובים, השחקנים טובים והתוצאות טובות - ואני כבר מתחיל לספור את הימים לאחור. כמו שוקולד שווייצרי הערב לחכנו, אנחנו אוהבים לנגוס אותו בחתיכות קטנות כדי שלא ייגמר מהר.
הגיע הזמן להסתכל בחלק המלא של הכוס, וכן - אפשר ליהנות מכל דבר. למשל, מההפסד של גרמניה לקוריאה הדרומית והדחתה מהמשך המשחקים. מההתחלה גרמניה נראתה לא טוב. עצם העובדה שהרשתה לעצמה לעלות למגרש עם השוער נוייר, שלא שיחק בתשעת החודשים האחרונים, אומרת דרשני על ההכנה והרצינות שלה. אבל אני יכול להרגיע אתכם: כבר ביורו הבא, בעוד שנתיים, הגרמנים יחזרו להתקיים.
השחקן המצטיין בטורניר עד לשעת כתיבת שורות אלו הוא ללא ספק רונאלדו, שעושה את זה כל העונה, ובעיקר כשהוא עומד למבחן מול היריב הגדול מסי. למרות ההעפלה לשלב הבא, מסי נראה כבד, לחוץ וכבוי, וקשה להאמין שיצליח להאפיל על רונאלדו עד סוף הטורניר. באשר לצלע השלישית, ניימר, יש לי רק בקשה אליכם: אל תמהרו לגמור לו את הקריירה.
הנבחרת שנראית הכי טוב בעיני עד כה היא בלגיה. עמוסה בכוכבים גדולים, היא וקוריאה הדרומית מפתיעות רק את המופתעים. המדהים הוא ששכנותינו במזרח התיכון, כמו ערב הסעודית, מצרים ומרוקו - כולן הציגו משחק מתוחכם בשילוב לחימה בכל כדור.
למרות חגיגת הכדורגל יש גם נקודה עצובה: נראה שאין מי שיכול להציל את דייגו ארמנדו מראדונה מעצמו ומגורל אכזר. הכוכב ההיסטרי שנפל בשיאו כפרי בשל לידי המאפיה הנפוליטנית, רק הולך ומדרדר. ה"בחורים" מסביבו נראים מפוקפקים.
נסיך החלומות
אם נבחרת אנגליה תעפיל למשחק הגמר, יש סיכוי לא רע שביציע המכובדים יישב לא אחר מאשר הנסיך ויליאם, שהשבוע ניצל קצת זמן פנוי כדי לבקר בישראל ובשטחי הרשות הפלסטינית.