תפיסתו הממלכתית של דוד בן־גוריון ניכרה עמוקות בעמדותיו ובהתמודדותו מול אתגרי המדינה הצעירה. לא פעם היא נתקלה בהסדרים קרתניים שבעליהם נאבקו בעיקשות על בכורתם וקיומם; כך היה גם בעניין הסדר דחיית השירות לאלה ש"תורתם אומנותם".
מקורו של ההסדר בעיצומה של מלחמת העצמאות, אז למרות הצורך לגייס כל כוח אפשרי במאבק על משמר החיים, ניאות בן־גוריון לפטור 400 בחורי ישיבות מגיוס לצה"ל. חרף חילוניותו הגמורה, ראה בן־גוריון בשימור עולם הישיבות דבר בעל ערך תרבותי והיסטורי לאחר חורבן קהילות אירופה, אולם חלופת מכתביו עם הרב הראשי כעשור לאחר מכן הוכיחה כי הבין את גודל טעותו. 
"ביטחוננו תלוי אך ורק בנו, וזוהי קודם כל שאלה מוסרית גדולה אם ראוי הדבר שבן אמא פולנית ייהרג להגנת המולדת, ובן אמא אלמונית ישב בחדרו וילמד בבטחה, כשרוב צעירי ישראל מחרפים את נפשם למות...", כתב בן־גוריון. "אנו עומדים ברשות עצמנו ועול הביטחון מוטל עלינו בעצמנו, איני יכול למצוא בתורה שלומדים היו פטורים מהגנת המולדת". דרשתו שרירה ותקפה גם עתה, כשהוויכוח מטלטל שוב את הפוליטיקה והחברה. 

הנחת המוצא חייבת להיות ברורה משום שיש המבקשים, הן מהצד הליברלי והן מהצד הדתי, לטשטשה. לא זו בלבד שצה"ל מעוניין בשירות החרדים בצה"ל, אלא שכדי להמשיך לתמוך במודל צבא העם - זהו הכרח. כבר בשנת 2020 ,כ־45% משנתון כיתה א' ישתייך לזרמים הלא משרתים (ערבים, חרדים) ולנוכח העובדה שלא צפוי שינוי דרמטי במפת התרחישים, עולות שתי שאלות קשות: מעשית, האם יהיה ביכולתו של הציבור החילוני לשאת על גבו בעוד עשור או שניים את הנטל הצבאי (והכלכלי) של הציבור החרדי? ונורמטיבית, הכיצד במודל צבא העם יישא בנטל ביטחון המדינה רק חצי העם? 
על רקע זה, המתווה שהניח משרד הביטחון מהווה כתב כניעה שיישומו יעניק הכשר צבאי להמשך ההשתמטות, ירוקן מכל תוכן את ערך השוויון וימכור את המשרתים בנזיד עדשים: כך למשל, יעדי הגיוס, כולל לשירות האזרחי, רוככו ויעמדו על 50% בלבד מהיעדים שהיו על פי חוק השוויון בנטל מהכנסת ה־19; ההגדרה "חרדי" הורחבה ותכלול אפילו את הצעירים שהחליטו כי תורתם אינה אומנותם ושפרשו מעולם הישיבות, אך בהגיעם לגיל 18 יוכלו להשתמט בחסות החוק מהגיוס. כל זאת כדי לוודא שהחרדים בכנסת יוכלו לזעוק, אבל לבלוע אותו בשמחה. וגם אם לא יושג היעד, לא יקרה דבר.
ברמת הפרט לא יינקטו שום עיצומים, וגם האיום בהטלת סנקציות כלכליות על ישיבות הם בדיחה, במציאות שבה תקציבן ממילא כבר הוכפל בממשלה הזו, וניתן יהיה לשפותן בדרכים עוקפות. ממשלת ישראל מובילה בפועל, בעיניים פקוחות, מדיניות שתביא לביטול מודל צבא העם, ביודעה כי השלכותיה הפוליטיות, הסמליות והמעשיות יהיו הרות אסון. 
צבא מקצועי לא ימשוך את הפוטנציאל האיכותי הנדרש לצה"ל, וספק אם יהיה ביכולתו לענות על צורכי כוח האדם הכמותי. אנחנו, כתמיד, נתייצב ונתנגד עבור המדינה ועבור ציבור המשרתים. 
הכותבים הם חברי כנסת מהמחנה הציוני