אתמול אושרה בוועדת החינוך של הכנסת הצעה ל“חוק שוברים שתיקה”. תמיכתי בחוק זה באה באופן סימבולי שעות ספורות לאחר שתמכתי עם יתר חברי סיעתי בחוק הגיוס. בין שני חוקים אלה יש קו מחבר והוא הצורך לחזק את צה”ל. בתי הספר בארץ מסמנים את הגיוס בקרב הבוגרים כאחד מיעדי החינוך החשובים ביותר, ואכן מרבית הבוגרות והבוגרים מתגייסים לצה”ל, צבא העם, ולשירות הלאומי. 



על אף העובדה שהתלמידים חשופים למגוון רחב של דעות מחוץ לגבולות בית הספר, עלינו לשמר ולחזק את רוח הממלכתיות בין כותלי בתי הספר. במקרה של ארגון שוברים שתיקה יש התנגשות משמעותית בין יעד הגיוס לצה”ל לבין המסרים שהארגון מפיץ. אכן, מערכת החינוך מחייבת פלורליזם ומגוון דעות, אך הטרמינולוגיה של ארגון שוברים שתיקה וכוונותיו המוצהרות הן מגמתיות וחד־צדדיות. ארגון הקובע שהקוד האתי של צה”ל נכתב ועוצב ברוח המעודדת פגיעה באזרחים מפקיע את עצמו מהשיח בין כותלי בתי הספר.
 

לצד המערכה הצבאית אנחנו מנהלים מערכה הסברתית נגד גופים החותרים לדה־לגיטימציה של ישראל ושל צה”ל, הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם. די בביקור אחד בבירות אירופה כדי לעמוד על הנזקים שארגון שוברים שתיקה מסב למדינת ישראל ולצה”ל. במשך שנים ניהלתי בית ספר תיכון שהיה פתוח למגוון רחב של דעות. פעלתי רבות לחשוף את תלמידי לחברה הישראלית על שלל גווניה. גם היום עודני מאמין שיש להעניק למנהלות ולמנהלים חופש תמרון רחב ושיקול דעת עצמי. עם זאת חובה עלינו לתחום גבולות אלה, על פי חזון חוק החינוך הממלכתי. ואין לנו דבר ממלכתי יותר מאשר צה”ל.
 
אני חייב לציין כי לצד מניעת כניסת ארגון שוברים שתיקה לבתי הספר, אני מצפה משר החינוך שברוח החוק שאישרנו ימנע כניסתם לבתי הספר של ארגונים נוספים כמו להבה וארגונים המטיפים לגזענות. אין להם מקום בבתי הספר הממלכתיים והם נוגדים את הרוח החינוכית בישראל.

הכותב הוא חבר כנסת מטעם מפלגת יש עתיד ומכהן כסגן יו”ר הכנסת