"אם כולם אומרים 'שיכור' - הולכים לישון”. כך אומר פתגם יהודי עתיק יומין. נראה שהפתגם הזה ממחיש היטב את הפרשיות שרודפות את חבר הכנסת אורן חזן. פרשייה רודפת פרשייה, פרובוקציה רודפת פרובוקציה, תלונה רודפת תלונה, השעיה רודפת השעיה וגם משפט רודף משפט. מכלול הפרשיות לא מותיר מקום לספק על אישיותו הבעייתית, בלשון המעטה, של חבר הכנסת שמתהדר בנוצות של איש עקרונות שלא מתיפייף. האמירה "הפטריוטיות היא מפלטו האחרון של הנבל" מתאימה היטב למידותיו של חזן. 

כאשר העיתונאי עמית סגל פרסם על מעלליו המכוערים בבית המלון בבורגס, טען חזן שמדובר בשקרים והוסיף שסגל מנהל נגדו טרור תקשורתי. עוד קבע חזן שהרדיפה נגדו נובעת מאי השלמת התקשורת עם ניצחון הליכוד בבחירות. כזכור, בבית המשפט נקבע כי עמית סגל דיבר אמת לאמיתה. לא שהאמת או פסק הדין הפריעו לאורן חזן לחגוג אחר כך את "ניצחונו" במשפט.
 

לפני שנתיים הפסיד חזן בתביעה שהגישו נגדו שלושה פועלים פלסטינים שעבדו במסעדה בניהולו באריאל. הם תבעו כ־300 אלף שקל מהמסעדה, בגין אי תשלום מלא של שכרם והיעדר מתן זכויות סוציאליות. חזן הפסיד בתביעה, והאשים, לא פחות ולא יותר, את הרשות הפלסטינית. 
 

חזן טען לקונספירציה של הרשות, שניסתה, לדבריו, לפגוע בחבר כנסת ימני תושב אריאל. אולם העובדה היא שהתביעה הוגשה שלוש שנים לפני שאדון חזן נבחר לכנסת על משבצת צעירי הליכוד, ובאותה עת היה דמות אנונימית לחלוטין. 
 

אפשר להזכיר את עונשי ועדת האתיקה של הכנסת, שהוטלו שוב ושוב על חזן, כאשר הוא בחר להאשים, הפעם את יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, בטענה קונספירטיבית חדשה, שלפיה הוא עומד מאחורי ההדחה וחברי הוועדה הן "בובות" מטעמו. 
 

ה"הסבר" של חזן לעונשים שהושתו עליו: דיל של אדלשטיין עם הערבים - הרחקת חזן בתמורה לכך שיסכימו לבחור ביו"ר הכנסת לנשיא המדינה. 

אפשר להביא עוד הרבה דוגמאות, שבתחתיתן עומדת אותה מסקנה. אורן חזן הוא בושה לליכוד ובושה לכנסת ישראל שנאלצת להכיל אותו.