על מה המהומה: חוק הלאום כלל לא אמור לדון בשוויון

ואולם, יש לציין כי המושג "שוויון" לא רק שאינו מופיע בחוק הלאום אלא שהוא לא מופיע בשום חוק אחר בספר החוקים הישראלי, כולל לא בחוק הכי רלוונטי לאזכורו של מושג חשוב זה, הרי הוא חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שלכאורה רלוונטי הרבה יותר לנושא השוויון מחוק הלאום, שמראש לא עוסק בנושא השוויון כי לא לשם כך הוא נועד. 

נשאלת, על כן, השאלה על מה יצא עכשיו הקצף, עם חקיקת חוק הלאום (2018) ומדוע לא קמה צעקה כאשר התקבל לפני 26 שנים חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (1992) במה שתואר ועדיין מתואר כ- "מהפיכה חוקתית". ומה, למשל, עוד אין בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולא בשום חוק אחר בספר החוקים של מדינת ישראל? אין כל אזכור והגנה על ערכים לא פחות חשובים משוויון, כגון חופש הביטוי וחופש עיתונות, ולמיטב ידיעתי גם לא על חופש המחאה וההפגנה. 

האם הדבר חיסל במהלך 70 השנים האחרונות את חופש הביטוי ואת חופש העיתונות בישראל? בוודאי שלא. ערכים בסיסיים כאלה בחייה של מדינה דמוקרטית כישראל מוגנים בפסיקות בג"צ מאז 1953, עת ניתן פסק הדין של בג"צ בנוגע לעיתון "קול העם", אשר התבסס על הכתוב במגילת העצמאות בנושא "יסודות החירות" עליה מושתת מדינת ישראל.

כך גם השוויון, שאינו מוזכר, כאמור, באף חוק בספר החוקים של ישראל אך ברור שיקבל תמיד עיגון משפטי אם וכאשר יהיה צורך בכך, כפי שקרה בפסקי דין של בג"צ שעסקו בנושא מאז 1994, וזאת על בסיס חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, או על בסיס מגילת העצמאות, בה נכתב, בין השאר, מפורשות כי ישראל "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין".  
 

האזרחים הדרוזים של מדינת ישראל, אלופי צה"ל הדרוזים בעבר (ונקווה שגם בעתיד), קצין צנחנים וחיל רגלים ראשי בצה"ל הדרוזי, תא"ל רסאן עליאן, שהיה גם מח"ט "גולני", מפקדי הגדודים הדרוזים בעבר ובהווה, בכל חיילות צה"ל, שלושת הטייסים הדרוזים בחיל האוויר ואפילו ריאד עלי, כתב תאגיד השידור "כאן" – כל אלה זכו עד היום לשוויון ולהכרה באיכותם ובקשר שלהם לארץ ולביטחונה, והגיעו להרבה צמתים חשובים בחייה של מדינת ישראל. הם זכו ויזכו לעולמים לשוויון בישראל הדמוקרטית לעילא ולעילא, כי הדמוקרטיה הישראלית חזקה, חיה ומשגשגת.