המערכת הסוציאלית נועדה למנוע ירידה משמעותית בצריכה ובאיכות החיים של תושבים כתוצאה מזקנה, נכות, ירידה ביכולת הקוגניטיבית, מוות, יתמות ואבטלה. היא נועדה גם לסייע לעולים שלא היה באפשרותם לצבור זכויות בארץ מוצאם טרם הגיעו ארצה. אבל המערכת לא נועדה לעזור לאנשים בריאים, בגיל העבודה (היום עד 70 לפחות), להישען על משלם המסים, המנסה לשרוד.



כדי שמדינה תוכל לעבור גם זמנים קשים כגון משברים כלכליים, ולהמשיך לשלם ולהשלים את החסר בקופה הסוציאלית, המשק חייב להיות חזק. זאת, כאשר הוא נשען על שיעור גבוה של השתתפות בכוח עבודה יחד עם רצון ללמוד מקצוע, להתמיד, להצליח, לשלם מסים - ולהיזקק לעזרת הקהילה רק במקרים קיצוניים. 
 
מה שמשרד העבודה והרווחה והביטוח הלאומי עשו השבוע הוא ההפך מהנדרש. הם מבקשים לקעקע את יסודות המשק החזק שעליו נשענת כל המערכת הסוציאלית של עזרה הדדית. לו היו עושים קצת שיעורי בית, הם היו רואים כיצד פופוליסטים כמותם ביוון, בספרד, בפורטוגל, באירלנד ובאיטליה, שהיו נדיבים על חשבון משלם המסים לטובת נושאי הדגל הסוציאלי המזויף, הביאו לפשיטת רגל של מדינות אלה לאחר המשבר הכלכלי העולמי של 2008. התוצאות של הנדיבות השקרית הזו היו הרסניות. ביוון מאות אלפי בתים נותקו מזרם החשמל, ואילו בספרד בוטלו דמי הלידה, גיל הפרישה הועלה בצורה חדה, מיליוני עובדים פוטרו ובוצע קיצוץ חד בכל תקציבי הרווחה. 


הטור המלא יפורסם מחר ב"מעריב עסקים"