"הביטוח הלאומי" במתכונתו המודרנית הנוכחית הותווה ועוצב באמצע מלחמת העולם השנייה על ידי ראש הממשלה הבריטי ווינסטון צ'רצ'יל. בנאום לאומה הבריטית תחת הכותרת "אחרי המלחמה" קבע צ'רצ'יל כי הביטוח יכסה את כל שכבות האוכלוסייה, מעריסת התינוק עד לקבורה. היה חשוב לו אז להביא לכך שמיליוני החיילים הנשלחים לחזית יהיו פחות מודאגים למה שיקרה למשפחתם במקרה שייהרגו בקרב. אחרי המלחמה הכריזה ממשלת בריטניה בראשותו של קלמנט אטלי על "מדינת הרווחה" כמסגרת לטיפול במיליוני השבים מהמלחמה, שיחפשו קורת גג ותעסוקה. בשנת 1948 הוקם משרד הביטוח הלאומי.
למעשה, החוקים שלאחר המלחמה היו הרחבה של חוק הביטוח הלאומי הבריטי משנת 1911, שכבר בו נקבע כי המעביד והעובד יפרישו תשלומים באמצעות בולי ביטוח לאומי. הדאגה בתחילת המאה הקודמת הייתה בעיקר להבטיח הכנסה לאנשים שהפסידו את מקום עבודתם. עוד קודם לכן היה ביטוח לקשישים נזקקים בלבד וביטוח מפני מחלות ונכות.
אבל המדינה הראשונה שהנהיגה ביטוח לאומי, והרבה קודם, כבר ב־1883, הייתה גרמניה תחת שרביטו של הקנצלר אוטו פון ביסמרק.
היה זה ביטוח מפני מחלות בתעשייה, שפעילותה באותה תקופה גברה. בשנת 1884 הייתה הרחבה לתאונות עבודה, וכעבור כמה שנים נוספו גם כיסוי פנסיה וביטוח נכות. בצרפת הונהג ביטוח חובה בשנת 1910 לאחר שקודם לכן הוא כבר הונהג עבור כורים בלבד. גם בארה"ב, בעקבות השפל הגדול, נחקק בשנת 1935 החוק הפדרלי, לאחר שכבר היה נהוג בכמה מדינות.
עזרה הדדית הייתה גם בקהילות ישראל בתפוצות. במרוקו, למשל, היה מס בגין הוצאות הקהילה ששימש להחזקת מוסדותיה. לאחר הכיבוש הצרפתי בשנת 1912 התרחבה העזרה לטיפול בחולים ואספקת תרופות מודרניות.
אם כך, התפתחות הביטוח הלאומי בעולם נועדה לענות על צרכים והתפתחויות בשטח, אם בשל התיעוש בגרמניה שהיה צורך לדאוג שימשיך, ושהצריך פתרון לחולים ונכים מזן תעשייתי חדש, אם כדי לענות על צורכי העם שנלחם ושב הלום מהקרבות בבריטניה ואם כדי למנוע משבר כלכלי שהעולם לא ידע כמותו קודם לכן, אחרי השפל הגדול שפרץ בשנת 1929 בארה"ב.
בניגוד לתשובות הרציניות של מערכות הביטוח ההדדי לצורכי האומות השונות כמוזכר לעיל, בישראל פרצו השבוע הביטוח הלאומי ומשרד העבודה והרווחה באזהרות פופוליסטיות חסרות בסיס. אזהרות אלו לא נועדו לעזור לחוזרים ממלחמה או לנדבקים ממחלות בשל התיעוש, אלא כדי לעצב את מותג נושאי הדגל החברתי לקראת הבחירות הצפויות בשנה הקרובה.
מילא ששר העבודה והרווחה מבקש לעשות הון פוליטי מכותרות שבינן לבין המציאות המרחק רב, אולם דבריו של הפקיד הממשלתי מאיר שפיגלר, מנכ"ל הביטוח הלאומי - "אם לא נקבל החלטות אמיצות - משפחות יתרסקו", הם ממש דברי הסתה של פקיד, בכיר ככל שיהיה. מה שאולי חמור מכך הוא שנראה כי שפיגלר לא מבין כראוי את תפקידו.
במקום לדאוג שלא תהיה הונאה של הביטוח הלאומי על ידי ישראלים שמכניסים ידם לכיסם של משלמי המסים בתואנות שווא על זכאותם שלא כדין (כמו האם החשודה שהרעילה את בניה בזריקות אינסולין, אם להזכיר דוגמה קיצונית ומצמררת) - מה שהיה מביא לחיסכון ומפנה כסף לנזקקים באמת, שפיגלר מנסה להפחיד את העם שלא יהיה כסף להעביר לנכים ולסיעודיים.
זה המקום להדגיש כי למרות שמו, הביטוח הלאומי אינו חברת ביטוח מסחרית. דמי הביטוח הלאומי שמשלמים שכירים ומעסיקים אינם מכסים את הוצאותיו של המוסד, והאוצר משלים את החסר בסכום עתק של 30 מיליארד שקל בשנה. הבעיה היא שככל שהחקיקות הפופוליסטיות גוברות, כך תגדל ההזרמה שהאוצר יידרש להעביר לטובת הביטוח הלאומי.
בניגוד לחברה מסחרית, מדינה בדרך כלל אינה פושטת רגל. הריבון תמיד יכול להעלות את שיעורי המס כדי לעמוד בהתחייבויותיו, במקרה זה לטובת הביטוח הלאומי שנמצא בחסרון כיס; לחלופין, אפשר להדפיס כסף ולהעבירו לביטוח הלאומי או להפנותו לצרכים אחרים ולמימון התקציב, כפי שעשו מרבית אומות העולם המערבי מאז המשבר הכלכלי ב־2008.
שפיגלר הוסיף ואמר שהוא מודאג מיכולתו של המשק לתפקד. אז לידיעת הפקיד: המשק מתפקד בצורה מעולה. שיעור האבטלה נמוך ויש עלייה בשכר הריאלי בשיעור שנתי של 4%, כלומר הביטוח הלאומי יכול לגבות יותר הכנסות בשיעורי החיובים הנוכחיים ולשלם פחות עבור דמי אבטלה.
בנק ישראל העלה את תחזית הצמיחה לשנת 2018 בעוד 0.3% ל־3.7% ול־3.5% בשנת 2019, מה שמבטיח הכנסה נוספת בגביית מס הביטוח הלאומי, ולצד יכולת האוצר להמשיך לגבות מסים בשיעור עלייה שנתי של 6%, יתאפשר להשלים את חסרון כיס של הביטוח הלאומי, אם וכאשר יהיה צורך בכך. הפקיד מודאג מהמשק הזה, שהוא בין החזקים בעולם?
מה שבאמת צריך להדאיג הוא הדרישה של שר העבודה והרווחה חיים כץ להעביר לביטוח הלאומי את ניהול כספי המוסד. האם מישהו מעלה על הדעת ש־1,500 עובדי הביטוח הלאומי במטה יודעים, יכולים, מסוגלים, מיומנים, מאומנים ובעלי הכישורים הנדרשים לנהל עשרות מיליארדי שקל? ל־2,750 העובדים בסניפים לא צריך להפריע בניהול ההון של הביטוח הלאומי, הם עסוקים במתן פתרונות לנזקקים.
משלם המסים, באמצעות האוצר, נותן לביטוח הלאומי תשואה על ההון המופקד אצלו של אג"ח ממשלתי על מחצית הסכום. יש יותר בטוח מזה? אין פה תספורות. על המחצית השנייה ישנו סבסוד בתשואה של 5.5% לשנה, סבסוד של ממש, מעבר להעברות החד־צדדיות של האוצר.
שום חכמולוג בביטוח הלאומי לא יוכל להביא תשואה כזו. אדרבה, יואיל הביטוח הלאומי לנהל את הכסף, ללא סבסוד האוצר.
התנאי הוא שבמקרה של פשיטת רגל אמיתית, ללא עזרת האוצר, מנהלי ההון, הפקידים, מנכ"ל הביטוח הלאומי והשר יישאו באחריות אישית. אז מה אתם אומרים שם, הפופוליסטים של הביטוח הלאומי - מוכנים להסדר שמוצע פה? אתם יודעים לבחור אג"ח ומניות בישראל ובעולם תוך ניהול סיכונים? ולמי תפנו במקרה של משבר כפי שהיה בשנת 2008?
השר כץ גם מבקש להנהיג מנגנון אוטומטי להעלאת דמי הביטוח הלאומי. כלומר, העלאת נטל המס על ציבור העובדים והמעסיקים באופן אוטומטי. אבל צעד כזה עלול להביא לפגיעה בתפקודו של המשק ולהעלות את שיעור האבטלה. הכבדת עול המס הכולל דווקא יביא להיחלשותו של המשק, שגם כך נאנק תחת העלייה המסיבית בשכר המינימום וייסוף השקל.
נניח שתתקבל הדרישה להעלות את דמי הביטוח הלאומי כך שיכוסו הוצאותיו (כאילו אין מדובר בפעילות פיסקלית שיש להביא בחשבון). הרי ברור שבמקרה כזה הפופוליסטים לא יעשו מאמץ להעלות את גיל הפרישה לפנסיה של נשים מ־62 כיום. גיל הפרישה לפנסיה של נשים צריך לעלות למעשה ל־70.5 שנים, משום שתוחלת החיים שלהן גבוהה בשלוש שנים וחצי משל גבר שיוצא לפנסיה בגיל 67. כל ארגוני הנשים מנעו מיו"ר ועדת הכספים משה גפני להגיע לפשרה, האוצר נכשל בהעלאת גיל הפרישה של נשים, והתוצאה היא גרעון אקטוארי בביטוח הלאומי.
ניסוי פופוליסטי כזה של פרישה לפנסיה אפילו בגיל צעיר יותר, בתנאים קצת יותר טיפשיים, הביא לפשיטת רגל ביוון.
אם כבר מעלים אוטומטית את דמי הביטוח הלאומי שישלמו מעסיקים ושכירים, אולי טוב נעשה אם נחליט על ריפוי שיניים לכל החיים? גם לימודים חינם באוניברסיטאות זה נפלא, שלא לדבר על תרופות חינם לכל. מה אכפת לכם - הביטוח הלאומי ישלם במקביל להכבדת העול על השכירים והמעסיקים.
המערכת הסוציאלית נועדה למנוע ירידה חדה בצריכה ובאיכות החיים של תושבים כתוצאה מזקנה, נכות, ירידה ביכולת הקוגניטיבית, מוות, יתמות ואבטלה. היא נועדה גם לסייע לעולים שלא היה באפשרותם לצבור זכויות בארץ מוצאם טרם הגיעו ארצה. אבל המערכת לא נועדה לעזור לאנשים בריאים, בגיל העבודה (היום עד 70 לפחות) להישען על משלם המסים המנסה לשרוד.
כדי שמדינה תוכל לעבור גם זמנים קשים כגון משברים כלכליים ולהמשיך לשלם ולהשלים את החסר בקופה הסוציאלית, המשק חייב להיות חזק, כאשר הוא נשען על שיעור גבוה של השתתפות בכוח עבודה גבוהה בצד רצון ללמוד מקצוע, להתמיד, להצליח, לשלם מסים ולהיזקק לעזרת הקהילה רק במקרים קיצוניים.
מה שמשרד העבודה והרווחה והביטוח הלאומי עשו השבוע הוא ההפך מהנדרש. הם מבקשים לקעקע את יסודות המשק החזק שעליו נשענת כל המערכת הסוציאלית של עזרה הדדית. לו היו עושים קצת שיעורי בית, הם היו רואים כיצד פופוליסטים כמותם ביוון, בספרד, בפורטוגל, באירלנד ובאיטליה, שהיו נדיבים על חשבון משלם המסים לטובת נושאי הדגל הסוציאלי המזויף, הביאו לפשיטת רגל של מדינות אלה לאחר המשבר של 2008.
התוצאות של הנדיבות השקרית הזו היו הרסניות. ביוון מאות אלפי בתים נותקו מזרם החשמל, ואילו בספרד בוטלו דמי הלידה, גיל הפרישה הועלה בצורה חדה, מיליוני עובדים פוטרו ובוצע קיצוץ חד בכל תקציבי הרווחה.
ישראל צריכה להשקיע בהכשרה מקצועית רלוונטית למשק מודרני ומפותח, גם של נכים ובעלי מוגבלויות שרוצים לעבוד בתקופה המודרנית, שבה המחשוב ותעשיית המידע מקרבים אותם לאפשרויות תעסוקה כפי שלא היה בעבר. כך הביטוח הלאומי יהיה חזק יותר.
האזהרה הזו מפני פשיטת הרגל בשנת 2037, שהשמיע שר העבודה והרווחה חיים כץ, בלאו הכי תפוג אחרי הבחירות. בד בבד, על הביטוח הלאומי להציג מדי שנה תקציב חיסכון שעליו לעמוד בו כדי לגלות את אלו שנהנים מזכויות שלא מגיעות להן בדין.
לסיכום, אם בביטוח הלאומי לא יבינו מה נדרש מהם, אולי יהיה באמת מקום למזג את הביטוח הלאומי לתוך משרד האוצר וכך לחסוך אלפי משרות ולמנוע חשש מפשיטת רגל. ראיתם פעם משרד אוצר שפושט רגל?