בבוקר שאחרי חקיקת חוק יסוד: הלאום התעוררו כמה מהמחוקקים, ונזכרו שיש במדינת ישראל ציבורים שלמים שמרגישים פגועים ומופלים לרעה. האסימון נפל סופית בימים האחרונים בזכותם של ״אחינו הדרוזים״, כפי שהם מכנים אותם. אבל המציאות שיצר חוק הלאום משפיעה לא רק על בני העדה הדרוזית, אלא על כל מי שאינם יהודים. החוק מעביר להם מסר פוגעני, שלפיו אם אתה לא יהודי, אתה לא קיים. החוק מבקש לעגן את מעמדה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. אבל הבעיה העיקרית של החוק אינה רק במה שיש בו, אלא בעיקר, במה שחסר בו – הכרה בזכותם של כל אזרח ואזרחית במדינת ישראל, ללא הבדל גזע, מין או דת, לשוויון זכויות מלא.

את הזיקה של מדינת ישראל לעם היהודי לא גילינו מהיום. למעשה היא כבר “נחקקה" במגילת העצמאות. אלא שבמגילה כתבו מייסדיה של מדינת ישראל, בחוכמה וברגישות, כי "מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות”. במקום לחוקק חוק מיותר ולנסות להמציא את הגלגל, באופן שפוגע בציבור הלא יהודי ומבייש אותי כאזרחית וכיהודייה, נכון היה שממשלת ישראל תיתן מעמד של חוק יסוד למגילת העצמאות.

אני כותבת דברים אלו בכאב עמוק, כאזרחית מודאגת, שקראה כמו רבים את הפוסט הכל כך מרגש של שאדי זידאן, קצין וסגן מפקד פלוגה בצה”ל שהחליט לפרוש משירות בעקבות החוק. שאדי מספר כיצד הוא נותן את הנשמה למען המדינה, וזו מצדה מתייחסת אליו כאל אזרח סוג ב'. שאדי מביע את תחושותיהם של רבים ורבות במגזר הדרוזי, וממש לא רק שם.

חוק הלאום בנוסח הנוכחי שלו לא רק שפוגע בערכיה הדמוקרטיים של ישראל, אלא גם פוגע בערכיה היהודיים כפי שאני מכירה אותם. זה לא מאבק סקטוריאלי, ואסור שיהיה מאבק של צד פוליטי אחד בישראל. כל מי שישראל חשובה לו, צריך לדרוש את שינוי חוק הלאום ולאלתר. ימין ושמאל, דתיים וחילונים, גברים ונשים – צריכים וצריכות לומר “עד כאן".

מדינת ישראל התקיימה 70 שנה ללא חוק הלאום, והיא תמשיך להתקיים גם בלעדיו. במקום להרחיב שסעים חברתיים, המאיימים על קיומנו כאן הרבה יותר מאיראן או חמאס, עלינו לגשר בין הקבוצות השונות בחברה הישראלית, שלכל אחת מהן הזכות לביטוי. אני קוראת לראש הממשלה – הוכח מנהיגות, ועכשיו. תעצור את ההידרדרות והפגיעה מדי יום בציבור אחר בחברה הישראלית. מותר גם לומר “טעיתי” ולתקן – לא רק שאין מדובר בבושה, יש בכך אף גדלות רוח. כראש ממשלת ישראל, אינך יכול לאפשר פגיעה כזו בכל כך הרבה אזרחים ולהוציא אותם אל מחוץ למחנה. חזור בך והחזר אותם לחיקה של החברה הישראלית, ויפה שעה אחת קודם. 

הכותבת היא יו"ר נעמת