שר האוצר משה כחלון לא מפסיק להתהדר בהצלחותיו. הוא מפרסם בראש חוצות את התקנות והצעדים שעשה כדי להיטיב עם תושבי ישראל - עשרות מהלכים שהוא לקח עליהם קרדיט בלעדי, כאילו אין ממשלה שאישרה את רוב הצעדים. הוא השקיע מאות אלפי שקלים בפרסום, כדי שכולנו נדע על הישגיו. אילו רק היה משקיע סכומים דומים ומאמץ דומה במטפלות של הילדים שלנו במעונות היום, יכול להיות שהכל היה נראה אחרת. 
 

נכון שכל אחת מהמשפחות הצעירות זכתה לעוד כמה עשרות שקלים בשכר בזכות העלאת שכר העבודה ונקודות הזכות; כחלון גם הלך מעט לקראת הנכים, הוריד מכסים בצו שעה (מה שאומר שהם יעלו חזרה כשתוקף הצו יפוג), הוריד מחירי דירות לצעירים (מחיר למשתכן, שבינתיים רחוק מלהוכיח את עצמו) ועוד. אין ספק שהוא עשה. 
 

מצד שני, הבעיות הכלכליות של ישראל רחוקות מלהסתיים. הריכוזיות - עדיין מהגבוהות במדינות ה־OECD - מאפשרת העלאת מחירים בשוק שהוא כמעט נטול תחרות; המוסד לביטוח לאומי על סף קריסה כלכלית, כי המשרד שבראשו עומד כחלון מושך ממנו עודפי גבייה; רשויות המס מתעלקות על העסקים הקטנים והבינוניים כדי לוודא מיצוי גביית מסים, כשהחברות הגדולות והבינלאומיות (טבע כמשל) בקושי משלמות מסים, אם בכלל, ועוד רשימה ארוכה של בעיות כלכליות אמיתיות שמשפיעות על היומיום שלנו. 

מעון יום ויצו. צילום: מקס ילינסוןמעון יום ויצו. צילום: מקס ילינסון

 

אתמול החלה השביתה של מעונות היום המפוקחים - המוסדות שמאפשרים להורים מהמעמד הבינוני לצאת להתפרנס בלי לשלם אלפי שקלים על מסגרת לילדיהם. הם מקבלים את שכרם מהמדינה, או ליתר דיוק ממשרדי האוצר והכלכלה, שאף קובעים איזה הורה זכאי להכניס את ילדו למעון ואיזה לא. חשוב להבין - גן פרטי במרכז הארץ עולה היום 3,000־5,000 שקל ואף יותר, כך שאישה (חד־הורית, לדוגמה) שמרוויחה שכר מינימום או קצת יותר, צריכה לוותר על כ־60% ויותר מההכנסה שלה כדי שהילד יהיה במסגרת. ואם יש שני ילדים? במעונות היום (ויצו, נעמ"ת וכד’) היא תשלם כמחצית מהסכום של גן פרטי, בהתאם להכנסות שלה. משמע, סביב ה־2,000 שקל, לעתים מעט פחות, לעתים מעט יותר. 
 

המטפלות במעונות אלה החלו בשביתה, מכיוון שהן מקבלות שכר עלוב. רובן מרוויחות שכר מינימום או בסביבתו. הן עובדות מדי יום לפחות שמונה שעות ומטפלות ביקר לנו ביותר. כשהמורים נלחמו, המשכורות שלהם עלו. שוטרים מתחילים מקבלים 7,000 שקל, ואילו עובדות המעונות, שמטפלות בגילים הכי מאתגרים צריכות להסתפק במינימום. איפה ההיגיון? אין. 
 

אז במקום להתהדר כל כך הרבה, אולי כדאי להתחיל לעשות? לדאוג שהנשים (בדרך כלל) ששומרות על הילדים לא יהיו מודאגות בעצמן משאלות קיומיות וכלכליות. והסיבה לכך פשוטה - מגיע להן.