ראש השנה תשע"ט.

"מלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו" (מתוך שיחה של הרב שלמה לוינשטיין שליט"א).

נכנסים אנו לארמונו של המלך, ולאחר בקשת סליחה פונים בתחינה בפרוס השנה החדשה - אל נא תשיב את בקשותינו ריקם.

 לכאורה קשה, שהלא כבר ביקשנו: "דלתיך דפקנו רחום וחנון נא אל תשיבינו ריקם מלפניך" . מה היא אם כן התוספת "מלפניך מלכנו ריקם אל תשיבינו"? זוהי כפילות!

הגאון הרב א.ל שטיינמן זצ"ל סיפר על תירוץ לקושייה זו ששמע מפי יהודי שחי בצרפת. שמו היה הרב לוי. יש לי חבר בצרפת - כך הרב לוי. החבר הזה עשיר גדול המתגורר בבניין השמור למליונרים כמוהו. אחד הדיירים בבניין הינו גוי מבוגר, אריסטוקרט מכובד.

יום אחד התברר ליהודי שהגוי הוא חמיו של מלך מרוקו - בתו התחתנה עם מלך מרוקו. לא פחות ולא יותר!

היהודי פנה לשכנו ושאלו: האם המלך מגיע לפעמים? כן, ענה השכן, והם משתכנים בביתי. פנה היהודי לשכנו ושאלו האם יוכל לראות את המלך? מעולם לא ראה מלך, ומאוד היה רוצה לשוחח עמו ולברך ברכה מיוחדת שקבעו חז"ל למי שרואה מלך. השכן הסכים בשמחה, ובפעם הבאה שבתו וחתנו המלך הגיעו הזמין את השכן היהודי.

בשיחה שהתפתחה ביקש המלך מהיהודי שיספר על עצמו ועל משפחתו. סיפר היהודי שיש לו מספר ילדים ושהקטן יחגוג בקרוב בר מצווה. והסביר את מהות בר המצווה. העיר המלך שהוא מבין שזה לא סתם יום הולדת, אלא טקס דתי. ואכן היהודי הסביר שזהו יום מיוחד שבו הילד מקבל על עצמו את עול המצוות.

שאל המלך: כיוון שזהו טקס דתי, האם מותר לו לקבל מתנה ממוסלמי? ענה היהודי שאדרבא אין כל איסור, והוא מאוד יתכבד במתנה כזאת מידי המלך. ישב המלך וכתב צ'ק ומסר לאבי הילד. נטל היהודי את הצ'ק, הביט בו וידיו החלו לרעוד. הצ'ק היה על סך ארבעים אלף יורו - מתנה לבר מצווה.

היהודי היה מאוד נבוך. מחד, היה המום מגודל המתנה ומאוד לא היה לו נעים, ומאידך הוא לא יוכל לסרב לקבלה ולפגוע בכבוד המלך. הבחין המלך במבוכת היהודי והסביר לו: "אני יודע שהיית שמח גם לו נתתי לך ארבעים יורו. אך אני מלך מרוקו ואינני נותן מתנות כל יום, אבל אם אני נותן - אני נותן מתנה שלא תבייש את מלך מרוקו. לא רק שתשמח את המקבל. מלך לא יכול לתת פחות מזה, אחרת זהו ביזיון למלוכה.

כך, סיים הרב לוי ואמר לרב שטיינמן, אנחנו פונים אל ה' לא רק לספק את בקשתינו. אלא ריקם אל תשיבינו. לא ריקם במושגים שלנו אלא במושגים של מלך. לא מלך מרוקו אלא מלכו ב"ה.