לאחרונה נתקלתי במאמר שכתב נחמיה שטרסלר בעיתון “הארץ" נגד משפחת גולדין הנאבקת להחזרת גופת בנה, הדר, לקבר ישראל. תחת הכותרת “לעצור את הגולדינים" שבה בחר העיתון למאמר – בלי לפרט איך לעצור ובאילו אמצעים – מתגולל שטרסלר על לאה ושמחה גולדין, ההורים השכולים, ונדמה שאיננו בוחל בשום טיעון כדי להכפיש ולפגוע ולהעליל. שטרסלר - שבימים כתיקונם משיא עצות בעניינים כלכליים – לובש הפעם את גלימת המטיף בשער ומאשים את הוריו של הדר בלא פחת מאחריות להידרדרות הביטחונית בדרום. מאבקם להשיב לידיהם את גופת בנם - שאותה הוא מגדיר בגסות רוח “חלקי איברים" – מחליש, לדעתו, את כושר העמידה של ישראל.



ככל שמתארכת הקריאה במאמרו של שטרסלר – מלאכה לא קלה – גם הולכת תחושת המיאוס וגדלה. כדי לשכנע אותנו בצורך “לעצור את הגולדינים", מדווח שטרסלר ש"פצענו והרגנו בהם (בעזתים) באלפים", הרעבנו, מנענו מהם חשמל ואפילו “מנענו מחולי סרטן טיפול רפואי". ואת זאת כותב שטרסלר זמן קצר לאחר שבג"ץ פסק שלא לעכב מעבר של חולות סרטן קרובות משפחה של בכירי חמאס מעזה לצורך קבלת טיפול רפואי כאן.



את העיסה הזאת מקנח כותב המאמר בקביעה המלומדת שמה שמשפחת גולדין מבקשת, בעצם, זה לא את גופת הבן כדי להביאו לקבורה, אלא כדי להשיג מטרה פוליטית - למנוע החזרת שטחים לפלסטינים. נדמה לי שנמוך מזה - האשמתם של הורים שכולים בניצול גופת בנם לצרכים פוליטיים - קשה לרדת.



מותר לחלוק על דרך המאבק של משפחת גולדין להביא את בנם הגיבור, הדר, לקבר ישראל. אפשר ומותר לטעון שהמחיר שתידרש ישראל לשלם על כך מופרז ויקר. מותר לטעון כי הדרישה מהממשלה להימנע מכל חתימה על הסדרה עם חמאס עד להשבת האזרחים אברה מנגיסטו והישאם א־סייד וגופותיהם של אורון שאול והדר גולדין - איננה נכונה. אבל אסור להסכים לסגנון הבזוי של הביקורת המשתלחת הזאת במשפחת גולדין. אסור גם לעבור לסדר היום על הכותרת הפוגענית שבחר העיתון לתת למאמר.



כראש מועצת שדות נגב שבעוטף ישראל, מועצה שתושביה חבים חוב עצום להדר גולדין ולאורון שאול הי"ד, ששילמו בחייהם על ביטחוננו, אני מצהיר כי כולנו תומכים במאבקם של לאה, שמחה וצור גולדין להחזיר את הדר לקבר ישראל. אינני שותף לביקורת המשתמעת לעתים מדברי ההורים נגד ראש הממשלה נתניהו בעניין זה. לי אין ספק שגם הוא עושה את כל שבידיו – ועוד יעשה – כדי להחזיר את החיים ואת המתים. אבל בעצם המאבק אנחנו תומכים בחרדת קודש.



ואם יקום מישהו לעצור “את הגולדינים", כקריאתו החצופה של שטרסלר, אנחנו נתייצב שם, לצד המשפחה השכולה, כדי לתמוך ולעודד ולסייע במאבק שאין מוסרי ויהודי ממנו. 



הכותב הוא ראש המועצה האזורית שדות נגב