ברוכה הבאה לישראל, הקנצלרית מרקל. מאז שנבחרת לתפקידך לפני 13 שנה הוכחת פעם אחר פעם שאת הידידה הגדולה ביותר של ישראל בגרמניה ומגדולי התומכים שלה באירופה. ביקורייך התכופים בישראל העידו על החיבור שלך לעם היהודי ולמדינתו, וכולנו תקווה שנזכה לעוד ביקורים רבים שלך כקנצלרית.
יוזמתך לכונן מפגשים קבועים בין ממשלות גרמניה וישראל היא הוכחה למחויבותך להעמקת היחסים ושיתופי הפעולה בין המדינות, ותחת הנהגתך ידידי ישראל נוספים הגיעו לעמדות בכירות במדינתך, בהם הנשיא פרנק וולטר שטיינמאייר ושר החוץ הייקו מאס. 
מערכת יחסים כה הדוקה מחייבת חברים לומר אמת זה לזה, קשה ככל שתהיה. אתם בגרמניה משתמשים בתירוץ זה כאשר אתם מבקרים את ישראל. כחבר של גרמניה, זוהי חובתי, אם כך, להציג בפנייך את רגשותיהם של ישראלים רבים ביחס למדיניות גרמניה כלפי ישראל. והאמת הכואבת היא שיותר מדי פעמים לאחרונה נוטה המדיניות הגרמנית לעמוד בסתירה לאינטרסים הלאומיים והביטחוניים של ישראל, שרובם נמצאים בלב הקונצנזוס הישראלי.

אנו רואים זאת כשגרמניה דבקה בהסכם הגרעין עם איראן, מדינה שמנהיגיה קוראים להשמדת המדינה היהודית והמסכנת את ביטחונה במספר חזיתות – מחיזבאללה בצפון ועד חמאס בדרום. אנו רואים זאת כשגרמניה מסרבת לשים קץ להפרדה המלאכותית בין הזרוע "המדינית" לזרוע "הצבאית" של חיזבאללה ולהכריז על כולו כארגון טרור. ראינו זאת כשגרמניה הצביעה בעד גינוי החלטת ארה"ב להכיר בירושלים כבירת ישראל.  
אנו רואים זאת כשגרמניה מכריזה כי תגדיל את המימון לאונר"א, סוכנות שמפיצה שנאה והסתה נגד ישראל במערכת החינוך שלה, בזמן שהיא מנציחה את "חלום השיבה", דבר שמחבל בניסיונות להגיע לשלום. אנו רואים זאת כשגרמניה שמה קץ לשאיפותיה של ישראל לזכות לראשונה בתולדותיה במושב במועצת הביטחון של האו"ם (גם אם הסיכויים לכך היו נמוכים מלכתחילה). 
אנו רואים זאת כשגרמניה מצטרפת להצבעות אנטי-ישראליות בגופים בינלאומיים, כמו ההחלטה בארגון הבריאות העולמי שגינתה רק את ישראל, ששירותי הבריאות שלה הם מודל לחיקוי, על "פגיעה" לכאורה בשירותי הבריאות הפיזיים והנפשיים בשטחי הרשות הפלסטינית ורמת הגולן, שטח בו ישראל מעניקה טיפול רפואי יומיומי לפליטים מהטבח שמבצע משטר אסד בבני עמו.
ואם צעדים אלה אינם מספיקים, אנו רואים את גרמניה מסתתרת לא פעם מאחורי "הקונצנזוס האירופי" כשהאיחוד פועל נגד ישראל. המדינה שמתיימרת להוביל את האיחוד, בייחוד אחרי פרישתה של בריטניה, בוחרת "להוביל מאחור" במקום לעמוד לצד ישראל, מדינה שאמורה ליהנות מ"יחסים מיוחדים" עם גרמניה.
הדוגמה האחרונה לכך היא ערעור על החלטת בית המשפט העליון של ישראל, שהתקבלה לאחר תשע שנים של הליכים משפטיים, לפנות את היישוב הבלתי חוקי חאן אל-אחמר, שנמצא בשטח C ובשליטה ישראלית מלאה. עצם הערעור על החלטת העליון כמוהו כקריאת תגר מצד גרמניה על יסודות הדמוקרטיה הישראלית. הדבר משול לפעולה ישראלית נגד החלטות בית המשפט החוקתי של גרמניה. הפרלמנט האירופי אף הגדיל לעשות והגדיר צעד זה באופן אבסורדי כ"פשע מלחמה". במקרים אלה נוח לגרמניה לוותר על עמדת ההובלה ועל היחסים המיוחדים עם ישראל ולהסתתר מאחורי "הכסות" האירופית.
עם כל חסרונותיה, ישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. ביטחונה ושלום אזרחיה ניצבים בפני אתגרים יומיומיים, כולל טרור מצד שכנותיה, שכידוע לך אינן עונות בדיוק על ההגדרה "דמוקרטיות ג'פרסוניות". ישראל היא גם נכס לגרמניה ולמדינות בעלות ערכים משותפים באירופה, ואנו מצפים מ"ידידים מיוחדים" לשמור על "יחסים מיוחדים" שמשמעותם עמידה לצד בני בריתך דווקא בזמנים קשים. 
הכותב כיהן בעבר כשגריר ישראל באו"ם וכיום ראש מכון אבא אבן לדיפלומטיה במרכז הבינתחומי בהרצליה