306 אלף סטודנטים מתחילים השבוע את שנת הלימודים שלהם במוסדות האקדמיה, מתוכם 231 אלף סטודנטים לתואר ראשון. כבכל שנה, גם עתה נזכה לראות את מצעד המרצים המתלוננים על רמתו הנמוכה של הסטודנט הממוצע, על היותו של התלמיד הישראלי של היום פחות ביקורתי, בעל מיומנויות הבעה נמוכות יותר, סקרן פחות ומצפה שיאכילו אותו בכפית את החומר.

 

האמת היא שלאקדמיה במדינת ישראל יש חלק לא קטן במצבו העגום של התלמיד הישראלי. האקדמיה והמל״ג קידשו לאורך השנים את עגל הזהב של בחינות הבגרות והפסיכומטרי, פשוט כי זה משרת אותן כלכלית. למה להתאמץ ולשנות את מדדי הקבלה של הסטודנטים אם יש לנו ממוצע משוקלל שאומנם לא מנבא כלום באשר למיומנויות הלמידה של התלמיד הישראלי והשתלבותו באקדמיה, אבל מקל עלינו את תהליך הבחירה?

כשילד בארה״ב חולם להתקבל להרווארד, הוא מכין את עצמו החל מלימודיו בבית הספר היסודי ליום שבוא יגיש את מועמדתו למוסד הנחשק הזה: הוא מתנדב בקהילה, מצטרף לתנועת נוער, מעמיד את עצמו לבחירה למועצת התלמידים, נרשם למועדון הדיבייט, חוקר ולומד נושאים שמעניינים אותו.

לתלמיד הישראלי אין למה להתאמץ; הרי הוא לא יתוגמל על הפעילויות החוץ־בית ספריות הללו, והמטרה שלו היא אם כן למקסם את ציוני הבגרות שלו במינימום מאמץ נדרש. וכך, אין פלא שרמת הידע הכללי שלו שואפת לאפס ושמיומנויות הלמידה שלו עגומות: די לו בכך שישנן את הסיכומים שהכתיבה לו המורה שלו שבועות מספר לפני בחינת הבגרות, ויידע להקיא אותם על הדף במועד הבחינה.

אמר לי פעם בכיר במשרד החינוך: ״אם למישהו יש ציפייה שמשהו מהותי במערכת ישתנה בעשר השנים הקרובות, הוא טועה. אנחנו לא יודעים למדוד את המיומנויות שנדרשות לילד בעולם החדש, אז אנחנו מודדים את מה שאנחנו יודעים למדוד״. מערכת החינוך של מדינת ישראל מודדת את הדברים שהיא לא צריכה למדוד, פשוט כי היא לא יודעת למדוד את מה שחשוב באמת: סקרנות, חשיבה ביקורתית, עבודת צוות ועזרה לזולת.

כבר היום יש מערכות חינוך אחרות בעולם שמודדות את התלמידים שלהם אחרת. ראו לדוגמה את תעודת הבגרות הבינלאומית הנחשקת של ה־IB באוניברסיטאות מבוקשות בעולם. שם, כדי לסיים עם תעודת בגרות צריך התלמיד לכתוב מחקר בנושא שמעניין אותו בליווי של איש חינוך, עליו להשתתף בקורס העשרה ולהתנדב בקהילה.

משרד החינוך כנראה לא הולך לשנות את הדברים בקרוב, אבל אם לגוף כלשהו יש את הכוח לשנות את המצב העגום של התלמיד הישראלי, הרי זה למל״ג ולאקדמיה, האחראים לנסח דרישות סף אחרות למועמדיהם. אך גם האקדמיה צריכה להשתנות ולגבש מערכת הערכה ומדידה טובה יותר, אולם בחינות הפסיכומטרי מגלגלות לכיסה מיליונים ובחינות הבגרות חוסכות לה זמן ביצירת מודלים אחרים להערכה. אם זה המצב, מוטב לאקדמיה הישראלית שלא תתלונן על מצבו של התלמיד הישראלי, שהרי יש לה חלק לא מבוטל במחדל.

הכותבת היא אשת חינוך ששימשה בעבר כמנכ"ל עמותת שניר