על פי ההנחיות של משרד התחבורה עצמו, בדרך ראשית דו־מסלולית צריכים להיות הפרדה ושני נתיבים בכל מסלול. עם זאת, במקומות רבים ברחבי הארץ, במיוחד במוקדים של התאונות הקטלניות האחרונות, הכבישים אינם בנויים לפי הנחיות אלה. גם אם הובילה לתאונה טעות אנוש, ההנחיות האלה נועדו ויכולות להציל את המעורבים בתאונה. במקרה המצער של שמונת בני משפחת עטר שנהרגו בתאונה חזיתית בכביש 90, ניתן לקבוע כי לו הייתה קיימת הפרדה בין המסלולים, הם לא היו נפגעים בצורה כזו.
ישנן טעויות אנוש וגורמים שמסיחים את הדעת. גם כשנהג נוסע לפי החוק, שנייה של הסחת דעת בכיוון הרדיו או מבט לווייז עלולים להוביל לאסון, שעשוי להימנע אם הכבישים ייבנו על פי ההנחיות.
נוסף על כך כביש 90 הוא כביש ארוך וישר, שעלול לשעמם ולגרום לנהיגה אוטומטית שתרדים את הנהג, לכן יש לנקוט אמצעים שיעוררו את הנהגים, כמו למשל קרצוף הכביש במקטעים מסויימים, יצירת עיקולים קטנים ועוד מאפיינים בתשתית שיגבירו ערנות. משרד התחבורה סותר את ההנחיות שלו עצמו. אם לא מבצעים את ההנחיה להפרדה ושני נתיבים בדרך ראשית דו־מסלולית, צריך להוריד את היררכיית הכביש, כדי שלא יחשב כביש ראשי, אבל אז בהתאם צריך להגביל את מהירות הנסיעה.
גם בפקולטות להנדסת בניין מלמדים את הסטודנטים, מהנדסי העתיד, את ההנחיות האלה - והם מצידם תוהים מדוע אינם רואים זאת בכבישי הארץ.
הכותבת היא ראש המחלקה להנדסת בניין במכללה האקדמית ע"ש סמי שמעון ומומחית להתנהגות נהגים ונוסעים בתאונות דרכים