מדוע התרחשה תאונת הדמים האיומה בכביש 90 שליד ים המלח שתוצאתה הייתה שריפתם חיים של שמונת בני משפחת עטר? מותר להניח שרכב השטח שפגע ברכב המשפחתי לא התקלקל לפתע ואיבד את יכולת הניווט. ומה לגבי תאונת הדרכים הקטלנית בכביש 90 שהתרחשה בתחילת השבוע ובה נהרגו שישה פלסטינים? תאונות כאלה מתרחשות כתוצאה ממה שאנו קוראים “היסח הדעת" - שבריר שנייה שבו נהג מאבד את הדריכות הנחוצה על מנת למנוע תאונות. אבל האם המסקנה צריכה להיות שהתאונה התרחשה רק מחמת מה שאנו קוראים טעות אנוש או הסחת דעת? ודאי שלא. יש עוד רכיב חשוב הקשור ישירות לסיבת התאונה, וזו תשתית הכבישים הלקויה. אסור שמצב כבישי הארץ יהיה כזה שאובדן דריכות של נהג לשבריר שנייה יגזור דין מוות על משפחה שלמה או קבוצת נוסעים.

מצב שבו קיימים בכביש מהיר רק שני נתיבי תנועה, בכיוונים נוגדים, ללא גדר הפרדה, הוא מלכודת מוות. זוהי סיטואציה שבה המהירות המצטברת של שני רכבים המתנגשים תהיה כמעט שווה ל־200 קמ"ש, וזה בדיוק היה מצב הכביש במקום אירוע התאונה של משפחת עטר. לא ייתכן שבמדינת ישראל, לאחר כל כך הרבה שיח על הכבישים המסוכנים, ועשרות השנים שחלפו, עדיין יהיו כבישים שהמהירות המותרת בהם היא 90 קמ"ש, ללא שתהיה בין הנתיבים במסלולי תנועה נוגדים גדר הפרדה. כבר מזמן היינו צריכים להפנות את המשאבים שלנו בהשקעה בתשתית הכבישים ליצירת מצב שבו בכל הכבישים המהירים יהיו שני נתיבים בכל כיוון נסיעה, עם גדר הפרדה בין השניים. ואם זה בלתי אפשרי, לפחות הרחבת הנתיבים וגדר הפרדה ביניהם. גדר הפרדה הייתה מונעת את התאונה האיומות בכביש 90. אנו צריכים להציב בסדר עדיפות גבוה יותר את שיפור התשתיות שימנע מלכודות מוות גם במקרה שבו נהג מאבד את דריכותו.

רוגל אלפר כתב ברשימתו ב"הארץ" מ־31 באוקטובר על דפוסי הנהיגה המופקרים של הנהגים השולטים בכבישי הארץ. אבל הוא גם ציין, ובצדק, שהתנהגות פרועה זו נעשית על אף שפע תשדירי הפרסומת המשתדלים לשכנע את הנהג שייזהר על עצמו, וגם על חיי האחרים. כל מי שעסק בנושא תאונות הדרכים יודע שהשפעת ההסברה התקשורתית היא מועטה ביותר. רשויות המדינה אוהבות להרבות בתשדירי פרסום ובטלוויזיה בהוצאה גבוהה משום שזה הדבר הקל ביותר לעשותו. מזמינים חברות מקצועיות, משלמים להן ומעלים סרטונים על מסך הטלוויזיה. אבל ההשפעה על דפוסי הנהיגה מועטה ביותר, שכן כל נהג מאמין ש"לי זה לא יקרה".

מה שכן יכול להשפיע על דפוסי ההתנהגות של הנהגים זו הרתעת אמת חזקה, מסיבית ומורגשת. ואנו לא נשיג הרתעה זו, אם לא נדע להיערך נכונה. זה אומר פיזור של הרבה מכוניות שיטור סמויות שיוכלו ללכוד עברייני תנועה על חם, בזמן ביצוע העבירה; ולאחר מכן שיפוט מהיר וענישה חסרת סלחנות. רק הרתעה אפקטיבית המציבה את חיי האדם כערך עליון והמחלחלת עמוק בתודעת הנהגים - תשנה את דפוסי ההתנהגות המופקרים בכבישים. 

הכותב כיהן בעבר בתפקיד יו"ר הוועדה לבטיחות בדרכים בכנסת ויו"ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים