הדברים שנישאו מפי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה עו”ד דינה זילבר בוועדת החינוך של הכנסת בשעת דיון בחוק הנאמנות בתרבות כללו מסה ביקורתית חריפה על הממשלה ועל מדיניות החקיקה שלה. לכל הפחות, בקטעים ששודרו נשמעה הצגתם כנאום יותר מאשר חוות דעת מקצועית. הדברים מעוררי מחלוקת, שלדעתי מתפרסת על שני תחומים. התחום האחד נוגע לשאלת הייצוג המשפטי של הממשלה לפני ועדות הכנסת, והתחום השני עניינו מגבלות הביטוי החלות על עובד מדינה. 

שאלת מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה כמייצג ייחודי של עמדות הממשלה לפני כל רשות וגורם ממלכתי, היא שאלה עתיקת יומין. קולמוסים רבים נשברו בניסיון לפצח את הצופן המגדיר את המעמד המדויק של היועץ המשפטי ביחס למחזיק בכהונת שר המשפטים וביחס לממשלה כולה. בכירי המשפטנים נתנו דעתם לכך כבר לפני עשרות שנים. במשך השנים הללו התגבש נוהג חוקתי שמכוחו יש ליועץ המשפט לממשלה מעמד עצמאי מיוחד. הממשלה בעיקרון מחויבת לחוות דעתו, והוא גם הגורם המשמיע את השקפתה המשפטית של הממשלה. בהיבט זה ברור שהופעת המשנה ליועץ בכנסת הייתה כמי שנושאת דברו של היועץ המשפטי ואפשר שדברו איננו תואם את עמדת הממשלה. 

אף על פי כן קשה להלום מצב דברים שבבסיסו החלטה חד־חד־ערכית של הממשלה להניע מהלכי חקיקה מסוימים, ומשום שהיועץ המשפטי חולק על החלטה זו, קולה של הממשלה לא יישמע כל עיקר. אכן, מצב דברים כזה אינו שכיח והוא מתקיים לעתים נדירות. מכיוון שחוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה מצומצמת לשאלת חוקיות של מהלכי הממשלה, בדרך כלל הממשלה מקבלת את עמדתו של בר־סמכא זה בענייני משפט. במקרי המחלוקת הנדירים, לפי דעתי צריך לקיים מנגנון שיאפשר לכנסת לשמוע את השקפת הממשלה ואת טעמיה. אם ניתן, תוטל המלאכה הזאת על נציגו של היועץ המשפטי. כל עוד אין מדובר בהשקפת עולם פוליטית, נציג היועץ המשפטי צריך להיות מסוגל להצגת דברים כפולת פנים כזאת. אם אין אפשרות מעשית לכך, תושמע עמדת הממשלה באמצעות בא כוח אחר. בלי זה תתאיין החלטת הממשלה מאליה. 

הסוגיה השנייה פשוטה יותר למענה. בית המשפט העליון פסק לא אחת שעובדי המדינה, תהא דרגת בכירותם אשר תהא, מנועים מלהביע באורח פומבי השקפות פוליטיות. השמעת עמדה פוליטית מפי עובד מדינה הנחזית כהשמעת דעתה של הרשות שבמסגרתה הוא פועל, חותרת מתחת לפני אמון הציבור בעובדי המדינה. הנחת הבסיס היא שעובדי המדינה משרתים את הכלל, על כל גווניו ודעותיו. שיקוף דעה פוליטית אישית מציב חשש כבד שעובד הציבור שואף לממש את סדר היום הצר התואם את השקפותיו. 

המעיין בדברים שהשמיעה זילבר אינו יכול שלא לזהות שיקוף עמדה פוליטית ברורה ואפילו בוטה. אומרים שנשמע מפיה כאילו הייתה זו רק הצגת ה”פרספקטיבה” שברקע חוק הנאמנות בתרבות. פרספקטיבה היא נקודת משקף וכפי שנוהגים עורכי דין לומר, “עם כל הכבוד” - מנקודת המשקף הזאת נשקפה ביקורת על מדיניות הממשלה. על כגון זה הייתי אומר - גָּלָה כבוד. 

הכותב הוא סגן נשיא (בדימוס) של בית המשפט המחוזי תל אביב וכיום באוניברסיטת אריאל בשומרון ויועץ מיוחד למשרד AYR