הדמוקרטים אומנם זכו לרוב בבית הנבחרים, אבל הזוכים האמיתיים בבחירות אמצע הקדנציה הם לא מועמד זה או אחר אלא הפלורליזם, הגיוון התרבותי והערכים הליברליים בארה"ב. בקולורדו נבחר מושל הומוסקסואל שיש לו משפחה - בן זוג וילדים, מה שמהווה ניגוד של 180 מעלות לניסיון של הנשיא טראמפ ושל הרפובליקנים לצאת נגד טרנסג'נדרים באמצעות חקיקה שתכיר אך ורק במין הביולוגי שאיתו נולד האדם. נראה כי תושבי קולורדו הצביעו נגד טראמפ והרפובליקנים בעניין זה. 

נבחרו לראשונה גם שתי חברות קונגרס מוסלמיות, וגם זה הישג לא מבוטל אחרי הצו הנשיאותי של טראמפ שאסר על מוסלמים משבע מדינות להיכנס לארה"ב. זה מראה כי גם הבוחרות והבוחרים של חברות הקונגרס הצביעו נגד אידיאולוגיה היוצאת נגד תפיסת עולם שרואה במוסלמים אויבי האומה. הישג נוסף הוא זכייתן של נשים אפרו־אמריקאיות לבית הנבחרים ולסנאט, וגם פה הצביעו הבוחרים נגד התעלמות הממשל הרפובליקני מהאפליה הסיסטמטית שחווים שחורים בארה"ב, וגם פה כדאי לזכור את האחוז הלא־פרופורציונלי של גברים שחורים בבתי הכלא יחסית למספרם באוכלוסייה.

נבחרו שתי נציגות ראשונות לקונגרס ממוצא אינדיאני (Native American), אחת מהן לסבית, על רקע מאבקים להניח צינור נפט באזור ששייך להם, וגם פה הבוחרים הצביעו נגד המהלך הזה. אבל הכי חשוב, זו הייתה השנה של הנשים. עכשיו טראמפ - שלעג לקריסטין בלייזי פורד לאחר עדותה נגד השופט קוואנה והואשם על ידי יותר מ־20 נשים בהטרדות מיניות - יהיה חייב לעבוד עם יותר מחוקקות מאשר כל נשיא קודם.

אז אומנם הדמוקרטים לא קיבלו את הרוב בסנאט, והיתרון שלהם על הרפובליקנים בבית הנבחרים הוא לא גדול כמו שהם ציפו, אך עם זאת - מערכת הערכים שהם מאמינים בה והגיוון התרבותי שהם רוצים לראות בכל זאת מצאו דרך להיראות בפוליטיקה. במובן הזה הם ניצחו ובגדול.

הכותבת היא מרצה במרכז לייפר ללימודי נשים ומגדר ובמחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית