מי שאומר שהדור הולך ופוחת - אינו יודע מה הוא סח. הרי מיטב הנוער משתתף בימים האחרונים בצעדת תושבי עוטף עזה למען החיים, הביטחון, השקט, הנורמליות והשגרה; נוער אשר נולד לפני 18 שנה, וכבר אז הבטיחו לו שיהיה טוב, שזו תהיה "המלחמה האחרונה". 

על שגרת חיים של שקט, נטולת אזעקות צבע אדום, בלוני ועפיפוני תבערה, שריפות תכופות ואיום קיומי - אי אפשר להתפשר. אסור לנו לקבל זאת כמובן מאליו וכמציאות קיומית. בלתי אפשרי לומר לאנשי הקיבוצים בעוטף עזה ששדותיהם נשרפים מדי יום שזה מה שיש, וצריך לקוות לטוב. חייבת להתקיים מדיניות ממשלתית שתביא להפסקת שגרת השריפות ואיום הפצמ"רים לאלתר. בעוד הבטחות הממשלה בדבר שקט יחסי שהוסכם עולות לאוויר בקצב הפרחת בלוני התבערה, קם נוער העוטף ויצא לדרך. הם אלו שלקחו על עצמם להעלות למודעות ארצית את מצוקתם, על מנת שכולם ידעו עד כמה קשה ובלתי אפשרית היא מציאות חייהם. 

המשורר חיים גורי כתב בעת מלחמת ההתשה בשנת 1970 כי "תל אביב מוארת, והתעלה בוערת", משל החיים במרכז מנותקים מהדרום. כמו אז, גם היום. כדי לעורר את הציבור במדינה למציאות הדרום, התיכוניסטים של עוטף עזה ארגנו, כידוע, צעדת מחאה שנמשכת זה חמישה ימים וצפויה להסתיים היום בירושלים. לרגל הזדהות עם הצעדה, לבשו שלשום תלמידי התיכונים בישראל חולצות שחורות, המסמלות אולי את השדות החרוכים, החורשות הקמלות וחיות הבר שנשרפו חיות. 
כאזרחים צעירים, בני הנוער הללו נלחמים על הבית. בקיץ חלקם כבר יהפכו לחיילים, ולבושי מדים ייצאו להילחם במשימות הגנה על המולדת. היום הם עוד צועדים בסנדלים. זו לא הפעם הראשונה שבה תיכוניסטים יוצאים במחאה ומנסים להביא שינוי. הפעם הראשונה הייתה במהלך מלחמת ההתשה, באפריל 1970, אז כתבו שמיניסטים מכתב לראש הממשלה גולדה מאיר המוכר בשמו "מכתב השמיניסטים", ובו מתחו ביקורת על מדיניות הממשלה ועל התמשכות המלחמה ללא צפי לסיומה. היה במכתב רצון לעורר את השלטון לפעולה, להביא לסיום הלחימה ולשלום. בפגישה שהתקיימה בירושלים בינם לבין שר החינוך דאז יגאל אלון הם אמרו שבכוונתם לשרת שירות משמעותי. בניגוד למכתבי שמיניסטים אחרים שהגיעו לאחר מכן, במכתב זה לא היו סממני סרבנות. 
גם בצעדה זו אין כדי לצאת במחאת שירות, אלא להפך. מיטב הנוער מכין את עצמו לקראת שירות מיטבי. היום בצהריים, בעת הגעתם לבירה, יתחולל רגע מכריע. האם ההיסטוריה תחזור על עצמה, ובעוד שנה־שנתיים תמצא ישראל את עצמה במלחמה קשה בדרום, האם שר החינוך נפתלי בנט יכבד את התלמידים במפגש מתוקשר, ובעיקר האם הם יצליחו להשפיע על המציאות ולשנותה?