שר ביטחון שפיו גדול ומעשיו קטנים (ובינתיים הודיע על התפטרותו), ראש ממשלה הססן, הרואה באזרחי ישראל קהל שבוי, שלו ושל החמאס, וצבא נרפה, חסר חיים וחסר דמיון, ובראשו רמטכ"ל חלש, החליטו להיכנע מרצון לטרור העזתי המונהג ע"י ארגון טרור קטן שכל ציודו שנאת יהודים צרופה. צה"ל והדרג המדיני הוכיחו ביום שלישי בערב שלא צריך מלחמה ארוכה בלבנון, כמו זו שהתנהלה ב-2006, או מלחמה ארוכה יותר ברצועת עזה, כמו שהתנהלה ב-2014, כדי להיכנע בפני הטרור. בשנת 2018 אפשר להרכין ראש בפני הטרור גם אחרי שתי יממות.  
בחאן יונס צוהלים בתבוסתה של ישראל אבל בלבנון מתכננים. למרבה הפרדוקס, החתירה לשקט בעזה בעבור חופן דולרים במזוודות, שתורצה בצורך להתרכז באיום מצפון, עלולה להביא לכך שישראל תיאלץ בעתיד הלא רחוק להילחם בשתי חזיתות. לנגד עיננו תעמוד אז שוב ההיסטוריה הלא רחוקה של נסיגה מבוהלת מלבנון בשנת 2000 שהביאה זמן קצר אחר כך לפרוץ האינתיפאדה השנייה ביהודה, בשומרון ובעזה. כאז כן עתה, את החולשה של דרג מדיני חסר חיים וצבא נעדר רוח לחימה ותחבולנות, מריחים בכל רחבי המזרח התיכון.  
מזכירים לנו את הפעולה שהסתבכה ברצועה לפני כמה ימים כטריגר לסבב האלימות הנוכחי, אך אין לה למעשה כל חשיבות להבנת המתרחש בגבול הרצועה בימים האחרונים. קדמו לה שמונה חודשים של שריפות בלתי פוסקות ששילחו מחבלים פלשתינים בכל רחבי עוטף עזה. גם אלה לא הביאו את הדרג המדיני ואת הצבא, שאמור להגן על אזרחי ישראל, לבצע כל פעולה שתשים סוף לדרום השחור.

לא קל להנהיג את ישראל אחרי התמוטטות אוסלו ואחרי איוולת "ההינתקות". מדינת טרור מטורפת שקמה לה בעזה אינה איום של מה בכך על אלפי אזרחי ישראל. בכל יום יכולים טרוריסטים לצאת ממנהרות התקפיות ולטבוח באזרחי העוטף. בכל רגע יכולים המחבלים לירות קטיושות כמעט לכל נקודה בישראל ולסגור להמראות ולנחיתות את נמל התעופה בן גוריון או סתם לשנות את נתיבי ההמראות והנחיתות מרגע אחד למשנהו ולהגדיל בכך את הסכנה לתאונה אווירית עתירת קורבנות.

יחד עם זאת, אף אחד לא מכריח את בנימין נתניהו ואת שר הביטחון שלו (מי שלא יהיה) לכהן בתפקידם, ואם הם רוצים לעשות כן עליהם לתת תשובות אחרות לאיומים על ביטחונם של אזרחי ישראל. העובדה שהתמוטטות קונספציות "שלום תמורת שטחים" ו"נסיגה ללא תמורה" העלימה מהשיח הציבורי את השמאל הישראלי, לא צריכה להמתיק עבור הימין את הגלולה המרה של החולשה הישראלית מול עזה. דווקא על הימין לתבוע מנתניהו להישאר נאמן לאזרחיו ולביטחונם, גם בהיעדר אופוזיציה צבועה, שבזה לנתניהו כאשר אינו מכריז מלחמה על עזה אך מאשימה אותו מיד אחר כך שכל רצונו במלחמה שתסיט את תשומת הלב מהחקירות בעניינו.
אינני חושב שצריך להיכנס לתוך הרצועה ולהתבוסס בה. אני מכיר גם בעובדה שבמדינת ישראל תשע"ט אזרחי ישראל מגנים בגופם ובעסקיהם על חיי חיילי צה"ל, ולא להיפך, כמתבקש. יחד עם זאת הפתרון הזמני לבעיית עזה ולרגיעה בגזרה זו לא כולל ישיבה באפס מעשה או לחילופין את כיבושה המוחלט של הרצועה. בידי צה"ל המון תכניות שמאפשרות להכות בצורה קשה את שלטון החמאס, בלי שרגלו של אף חייל תדרוך במדמנת סג'עייה. על הדרג המדיני להורות לצה"ל לבצע את התכניות הללו. נוהל "הקש בגג", שנועד להודיע לאויב העזתי מהיכן עליו להימלט לפני פגיעת הפצצה של צה"ל, שלמיטב ידיעתי לא הופעל בשום מקום על כדור הארץ, בשום עימות, מבשר על כך שהמצב התודעתי של ישראל ושל צבאה נמצא שנות אור ממלחמה נחושה להשמדת אויביה של המדינה.
הייתי רוצה להתעורר עוד כמה שבועות למציאות בה הפסקת האש האומללה שהוכרזה ברצועה הייתה בסך הכול פעולת הסחה שמטרתה להחזיר את ראשי החמאס לבתיהם, כדי שאת העימות הבא, אותו תיזום ישראל, יתחיל צה"ל ב"עריפה", שמשמעותה חיסול סיטוני של מפקדי הטרור במיטותיהם. אני בספק אם כך ייקרה. מעולם לא היה המצב הגאו-פוליטי במזרח התיכון כה נוח לישראל, שאיננה מאוימת כיום ע"י אף צבא סדיר ראוי לשמו, אבל נדמה שמזמן גם לא היה המורל הלאומי כה שפוף. על ממשלת ישראל ועל צה"ל לפעול לסגירת הפער בין השניים.