מרד גטו ורשה היה מבצע הלחימה הגדול ביותר של יהודי אירופה בתקופת השואה. הוא נמשך יותר מכל מרד אחר בגטאות. היה מתוכנן לפרטיו, לקחו בו חלק לוחמים יהודים רבים והוא אילץ את הגרמנים להפעיל כוח רב כדי להתגבר עליו. 


היקף ההכנות למרד והתשתית היסודית שבנו המורדים בחודשים שקדמו למרד היו יוצאי דופן בהיקפן וכללו יצירת והברחת נשק אל תוך הגטו, בניית בונקרים, מקומות מסתור תת־קרקעיים שהוכנו במשך חודשים, כניסותיהם הוסוו בדרך מתוחכמת, הוכנו בתוכם מלאי מזון לזמן ממושך ועזרה רפואית, והם חוברו למקורות מים וחשמל. למעשה, החלק המרכזי בגטו ורשה בשלביו האחרונים היה עיר תת־קרקעית שקלטה רבבות יהודים.


בעת כניסת הגייסות הגרמניים לביצוע הגירוש הסופי ב־19 באפריל 1943, ערב פסח (מועד פרוץ המרד), הם מצאו עיר רפאים. אש תופת נפתחה מהגגות ומהבונקרים, מה שאילץ את הגרמנים המופתעים לסגת מהגטו ולחזור בכוחות מתוגברים. חודש ימים נמשך המרד, ובמהלכו הצליחו הלוחמים להניף דגל מגן דוד כחול־לבן מעל אחד מגגות הגטו.


מרד גטו ורשה השפיע רבות על לחימת היהודים בשואה. סיפורם של המורדים הגיע לכל קצוות אירופה והעניק השראה. בעקבותיהם פרצו מרידות נוספות בגטאות אחרים ואף במחנות ההשמדה. שמחה (קאז'יק) רותם (ראטהייזר) הצטרף בגיל 12 לתנועת הנוער הציוני עקיבא. בשנת 1942 חבר לארגון היהודי הלוחם (אי"ל) בגטו. במהלך המרד שימש קשר בין הבונקרים שבגטו לבין הצד הארי. 


קאז'יק לחם בפלוגה של חנוך גוטמן תחת פיקודו של מארק אדלמן, באזור בתי החרושת למברשות. הוא וחבריו הצליחו למלכד את רחבת הכניסה למתחם, ועם כניסת הגרמנים התרחש פיצוץ אדיר שהסב להם אבידות כבדות. בזכות חזותו הפולנית יצא קאז'יק במהלך המרד לצד הארי, מחוץ לגטו, כדי לארגן את בריחת הלוחמים ששרדו דרך תעלות הביוב. לשם כך גייס שני עובדי רשת ביוב פולנים ובפעולה נועזת העביר את אחרוני הלוחמים לחלק הארי, ארגן משאית וחלצם ליער, שם הצטרפו לפרטיזנים. יהי זכרו ברוך.


הכותב הוא חוקר שואה ומרצה להיסטוריה במכללת לוינסקי ובאוניברסיטת בר אילן