עם גילויי הגז הגדולים בשנת 2009, ממשלת ישראל עדכנה את אזרחיה כי מדובר בברכה משמיים. סוף־סוף, המדינה תוכל לספק בעצמה את צורכי המשק ללא חשש מפיצוצי צינור. בנוסף, הגז הטבעי (אומנם דלק פוסילי) הוא נקי יותר מדלקים אחרים כמו פחם וסולר והשימוש בו אמור להביא לשיפור באיכות הסביבה עד שישראל תפתח משק אנרגיה בר־קיימא שיתבסס על אנרגיות מתחדשות והתייעלות אנרגטית. ואם לא די בכך, הממשלה הגאה בישרה לנתיניה שהגז הכחול־לבן יהפוך אותם לעשירים. נהיה כמו נורבגיה, מדינה קטנה ועשירה שדואגת לאזרחיה.

חשבה לעצמה הממשלה, אומנם ניתן לקומץ קטן של חברות פרטיות לנצל את משאבי הטבע ולהרוויח מהם הון עתק, אבל משום שמשאבי הטבע שייכים לציבור, בואו נקים קרן עבורו, כך שגם הוא ירוויח קצת. אך הדברים התפתחו אחרת.

בשנת 2013, נגיד בנק ישראל הציג את המיליארדים שצפויים להצטבר בקרן. בשנים 2018־2037 יצטברו כ־72 מיליארד דולר – מאות מיליארדי שקלים. בשנת 2014 חוקק חוק הקרן לאזרחי ישראל. מטרת הקרן היא לנהל את הכנסות המדינה ממשאבי הטבע בראייה כלכלית ארוכת טווח, לשם השאתם ולמען הדורות הבאים.

ואולם, למרות ההבטחות הגדולות, הקרן, אשר חלק מרווחיה נועדו למטרות חברתיות, כלכליות וחינוכיות, ובהן קידום אנרגיות מתחדשות, טרם החלה לפעול ואזרחי המדינה עוד לא נהנו משקל אחד מכספיה. אז מתי, אם בכלל, נראה את הכסף? עכשיו מייחלים שזה יקרה עד סוף העשור, ויש שאומרים שזה יקרה רק ב־2022.

הכותרות מכריזות יום אחרי יום על עלייה דרמטית במחירים. ומי יסבול מהעלייה ביוקר המחיה? ניחשתם נכון. לא קומץ טייקונים אשר קיבלו שליטה על משאבי הטבע שלנו, אלא אנחנו, הציבור הרחב שאמור היה ליהנות ולהרוויח מאותם משאבים.

אז למה אין כסף? כי במקום לדאוג לאזרח הקטן, הממשלה דואגת לטייקונים. בשנת 2016, במסגרת מתווה הגז, המדינה דחתה את תחילת החלת חוק ששינסקי על החברות – כך שרק אחרי שיחזירו יותר מפי שניים מההשקעה שלהן, הציבור בכלל יראה שקל. ריבית כזאת לא תמצאו בבנק שלכם.

רק לאחרונה העלה ח"כ משה גפני שיזם את אותו חוק קרן לאזרחי ישראל הצעה לתיקונו: בקשה להחריג חברה מסוימת מהחוק. משמעות הדבר היא שלקרן לאזרחי ישראל יגיעו פחות כספים וכך גם פחות יגיע לציבור. התיקון המוצע בעצם מסכן את החוק כולו, כך שהציבור יפסיד פעמיים: פעם אחת כי לקחו לו את משאבי הטבע ופעם נוספת כי לא שילמו לו על כך.

מרבית העלייה במחירי החשמל פשוט הולכת לכיסיהן של החברות הפרטיות - ולזה אסור להסכים. בו־זמנית, אנו מתבשרים כי שר האוצר מוריד ב־2% את המס על הדלק המזהם ביותר – פחם. זה הפוך, מר כחלון. פתרון ציני לבעיה רוחבית שיש להידרש אליה.

אז איך יכול להיות שהתברכנו במשאבי טבע שאמורים להפוך אותנו לעשירים, אבל הפכנו בעצם ליותר עניים? רוצים לדעת איפה הכסף? תשאלו אותם.

הכותבת היא ראש תחום כלכלה, סביבה ומשאבי טבע בעמותת אדם טבע ודין