לו יכולתי להיכנס לרגע לנעלי היועמ"ש, הייתי אומר לו שקבלת החלטה בדבר הגשת כתב אישום נגד בנימין נתניהו לפני הבחירות או הימנעות ממנה, היא לא החלטה כל כך קשה. הדילמה היא בין שתי אפשרויות לא סימטריות: אם בכוונתו להגיש כתב אישום, יהיה זה צעד שלא נכון מוסרית לעשותו לפני הבחירות. אם בכוונתו לא להגיש כתב אישום, חובה עליו מבחינה מוסרית להודיע על כך לפני הבחירות.
הגשת כתב אישום לפני הבחירות אינה צעד ראוי, משום שהיא עלולה להטות ולהכריע את הבחירות נגד נתניהו, בטרם שימוע ומבלי שהוכחה אשמתו. בנוסף, וברמה גבוהה של סבירות, היא עלולה להטות גם את תוצאות השימוע שנתניהו זכאי לו על פי החוק. גם אם במהלך השימוע יתברר שלא היה מקום מלכתחילה להגשת כתב אישום, יהיה לפרקליטות קשה לעשות רוורס ולהודות בטעות כה חמורה שהביאה לחילופי שלטון. העוול במקרה זה יהיה צועק לשמיים במישור הלאומי והפרטי.
הגשת כתב אישום הינה אקט לא סופי. תוצאת מחצית. אחריה מתקיים שימוע. שימוע כזה לא יתקיים לפני הבחירות, שכן נתניהו זכאי לשלושה חודשים להתכונן לשימוע ולהכין תשובות וראיות נגדיות. לעומת זאת, אם היועץ המשפטי יגיע למסקנה שאין מקום להגשת כתב אישום, זו החלטה סופית. במקרה כזה יהיה ראוי לסלק את הצל של סיכומי המשטרה והבועות התקשורתיות שהופרחו תחת השם "המלצות המשטרה", ולאפשר בחירה נקייה יותר.
***
חוץ מבחירה בין ימין לשמאל מדיני ו/או כלכלי, כדאי שהבוחר ייתן את הדעת גם על האופן שבו נבחרים המועמדים ברשימות לכנסת. צריך להבחין בין מפלגות המקיימות תהליכי הרשמה ובחירות דמוקרטיות לבין רשימות נעדרות מסורת דמוקרטית. רשימות כאלה, שכוחן הפוליטי מתבסס על הכריזמה של מנהיג, לעתים מגיעות עם תאריך תפוגה ידוע מראש. מה הייתה שווה רשימת שינוי ללא טומי לפיד, מה הייתה רשימת צומת ללא רפול, ומהי רשימת ישראל ביתנו ללא אביגדור ליברמן.
מפלגות חדשות שזה עתה באו לעולם ולא הספיקו לפקוד חברים, מן הראוי שיתחייבו לקיים מפקד מיד לאחר היבחרן לכנסת ואחר כך לבחור מוסדות ולהתחייב לבחירה דמוקרטית. המצביע האחראי אמור להעדיף מפלגות שבוחרות מנהיג, על פני מנהיג שבוחר לו מפלגה.
לליכוד, למפלגת העבודה, למרצ ולבית היהודי יש מוסדות נבחרים, והן מקיימות פריימריז. למפלגות הבועה יש שתי בעיות: נבחרי ציבור שהוכנסו אליהן הינם בחירה של המנהיג, ותפקידם בדרך כלל לגלות נאמנות למותג המקיים את המפלגה. החשש הוא שהסטטיסטים יקומו על יוצרם, ויחליטו במהלך הקדנציה שהם אדונים לעצמם, ויפעלו בניגוד גמור למצע ולרוח הרשימה ולמנהיגה, כפי שקרה לרפאל איתן בצומת. לעתים, כשהחשיבות העצמית עולה להם לראש, הם עלולים לקרוא תיגר על המנהיג, לצבור מספיק כוח פנימי ולאיים על עצם קיומו של המותג.
הבעיה השנייה חמורה לא פחות: יש עתיד קיבלה 19 מנדטים ב־2013, ו־11 ב־2015. בסקרים כיום היא נעה בין שני המספרים. אם יום אחד יאיר לפיד יודיע שאינו ממשיך בפעילות פוליטית, המפלגה תתפוגג בן רגע. במפלגות הדמוקרטיות המצב שונה. אם אבי גבאי למשל יודיע שאינו ממשיך בפעילותו, מפלגת העבודה לא תתפייד. זה ההבדל בין מפלגה עם שורשים ומסורת דמוקרטית לבועה זמנית.
בכנסת היוצאת יש לליכוד, למפלגת העבודה, למרצ, לבית היהודי ולחלק ממפלגות הרשימה הערבית המשותפת קצת יותר ממחצית חברי הכנסת. בכנסת הבאה ייתכן מאוד שרוב חברי הכנסת לא ייבחרו באופן דמוקרטי. זה מה שיקרה, אלא אם תהיה התעוררות ציבורית לבחור במפלגות שבהן המנהיגים משרתים את החברים (והציבור), ולא החברים את המנהיגים.
***
לא תמכתי באפי נוה בבחירות ללשכת עורכי הדין. איני תומך בהתנהלותו מול המתמחים. אבל ההתייחסות אליו לא ראויה, לא הולמת, ואפילו מפחידה ומקוממת. הגישה הטכנית צרת האופקים שבה מתייחסים למעשה המוטעה שביצע בגחמת רגע בנתב"ג מעוררת חשד להתנכלות כלפיו.
יו"רים קודמים של לשכת עורכי הדין לא נדרשו להתפטר מראשות הלשכה וגם לא מהוועדה למינוי שופטים, וזאת אף על פי שעברו עבירות של ממש. מה שעשה נוה כאשר מסר לבת זוגו את אישור הכניסה שהונפק לו, לאחר שהציג את דרכונו כחוק ביודעו שאין כל מניעה או איסור בנוגע ליציאתה וכניסתה לארץ, הינו בבחינת קלות דעת וספק אם מתקיימים בו יסודותיה של עבירה פלילית. בנסיבות העניין, זו לכל היותר עבירה אשר חלה עליה הגנת זוטי דברים, דוגמת מי ש"מעגל" את גילו של הילד בכניסה למוזיאון או חוצה ברגל מעבר חציה באור אדום.
די קשה לדחוק את המחשבה שלו לשכת עורכי הדין הייתה ממשיכה לתמוך ב"צד הנכון" בוועדה למינוי שופטים, לא היו מוגשים כתבי אישום בפרשייה זו. לראיה, עוד זכורה לי סגירת התיק בגין הצבעה כפולה בכנסת נגד ח"כ רוני בר־און, אז מועמד מערכת המשפט לוועדה למינוי שופטים מול אורי אריאל. הסגירה הייתה מוצדקת לגמרי, באשר דובר בהצבעת משובה, בכפתורי ההצבעה של השכן במושב הסמוך שהטבע קרא לו לטפל בצרכים שוטפים. הבעיה היא רק שבגין אותו מעשה, באותן נסיבות בדיוק, הוגש כתב אישום נגד ח"כ יחיאל חזן, ושופט שלא הבין את הסיטואציה גם הרשיע אותו וגזר עליו ארבעה חודשי מאסר. אני מאחל לנוה שיזכה לשופט שניחן בשאיפה לצדק ובחוש פרופורציה מפותח.
***
כשש"י עגנון הופעל על ידי חברים בארץ ובעולם להשגת פרס נובל, התלונן ואמר: "כמה צריך אדם להשפיל את עצמו, כדי לקבל טיפה של כבוד". עמוס עוז רצה מאוד בפרס הזה. אבל העובדה שלא זכה העלתה בעיני את ערכו של הפרס.
צריך לומר את האמת: עמוס עוז היה סופר טוב. לא יותר מזה. העובדה שהוא היה איש רוח מצד השמאל הפוליטי ואדם יפה פיזית - העניקה לו מעמד אלילי בתקשורת ובציבוריות הישראלית. לעניות דעתי, מאיר שלו, א.ב יהושע, דויד גרוסמן וגם גבריאלה רותם ושולמית לפיד סופרים טובים ממנו. לקרוא אותו היה בגדר חוויה מכובדת כמו ללכת לאופרה או לבלט. לקרוא אותם היה מרתק, כמו לצפות ב"שובר שורות" או ב"הגשר".
***
שייע גלזר היה גדול החלוצים בכל הזמנים. תופעה נדירה. צעד ראשון סילוני, שליטה מוחלטת בשתי הרגליים וכוח פריצה שאין דומה לו. לכל אורך הקריירה הארוכה שלו אפיינה אותו תופעה ייחודית: כל אימת שהכדור היה מגיע לרגליו, ליווה אותו הקהל בשאגות "שייע, שייע". ושייע היה פשוט דוהר על גלי הקול לכיוון השער, עד שאיבד את הכדור או כבש שער. לקראת עונתו האחרונה בסקציית נס ציונה, עדיין התאמנה מקהלת הגברים שם בשאגה המיתולוגית הזו. אגב, לתופעת השאגות הללו אין אח ורע בארץ, ובעולם זכורה לי רק תופעה דומה אחת: ארצ'יבלד בטוטנהאם.