לו היה מוענק פרס על חוסר רגישות או על אטימות, היו זוכים בו בוודאי וללא כל מתחרים קציני המשטרה, שאישרו לקיים אתמול את הפגנת ההמונים של יוצאי אתיופיה בתל אביב. גם המפגינים, שציפו לזכות במעט אהדה מהציבור, לא תיארו לעצמם כמה נאצות יופנו כלפיהם על ידי נהגים ונוסעים בתחבורה הציבורית, שנתקעו שעות ארוכות בפקקים. גם מי שחיפש מפלט בשירותי רכבת ישראל, נאלץ להשתרך זמן רב בתורים הארוכים, שהלכו והתעבו בתחנות תל אביב.

חוסר רגישות ואטימות אמרנו? אלה המילים העדינות ביותר שהצלחתי למצוא אל מול חוסר האחריות של משטרת מחוז תל אביב או מי מטעמה, שאישר את קיום ההפגנה בשעות הכי עמוסות בעיר, בשעות שבהן רבבות עושים דרכם מהעבודה הביתה. ואני לא מדבר על מיליוני השקלים שירדו לטמיון, על הדלק שנשרף לחינם, על זיהום האוויר הנוראי שנגרם מפקקי הענק. אלה כבר עניינים שוליים. 

כנראה שככה מתנהלת משטרה שאין לה מפכ"ל. כנראה שככה מתנהלת משטרה שמנותקת מהשטח. אם מישהו יסיק מסקנות עתידיות ממה שקרה אמש בתל אביב במשך קרוב לשמונה שעות, ויפיק לקחים לגבי העתיד מהסיוט שחוו אלפי האזרחים, דיינו.