אני בטוח שבעידן של אהרן ברק, מי שניסה בכל כוחו להפוך את מדינת היהודים לתיאוקרטיה משפטית, שבה יש רק אל אחד, נשיא בית המשפט העליון, זה שביקש שפסיקותיו יהיו חוקתה של המדינה, פסק הדין שיצא בימים אלה מבית המשפט העליון לא היה אפשרי. ברק לא היה נותן לו לעבור את סף לשכתו. הוא היה בוודאי קובע ששיקול דעתו של שר המדע והטכנולוגיה, אופיר אקוניס, הוא פגום, משום שהביא בשיקוליו גם התאמה ערכית של מועמדת מטעם ישראל לכהן במועצת הנגידים של קרן גרמניה־ישראל למחקר ולפיתוח מדעי.
אז הנה זה קרה. פרופ' יעל אמיתי הצטרפה בזמנו לעצומה שהביעה תמיכה בסטודנטים ומרצים "המסרבים לשרת כחיילים בשטחים הכבושים". אקוניס ראה בעצומה קריאה לסרבנות. לפיכך, קבע שיש בה, בקריאה זאת, כדי להעיד שאין בפרופ’ אמיתי את ההתאמה הערכית הצריכה להתקיים במי שמייצג את ישראל בפורומים בינלאומיים.
ועוד דבר יוצא דופן עשה אקוניס: קבע את מה שהוא קבע חרף עמדתה של היועצת המשפטית במשרדו, ובניגוד לעמדת היועץ המשפטי לממשלה. למעשה, הוא קבע שלא הפקידים – כן, כן, גם היועץ המשפטי נכנס לקטגוריה הזאת – יכתיבו את עמדתו של נבחר הציבור, שרשאי לקדם את משנתו ואת ערכיו.
אביחי מנדלבליט, שכנראה לא אהב את עמדתו העצמאית של אקוניס, בחר "להעניש" אותו: קבע שמשרדו לא ייצג את השר, וגם אסר עליו לשכור לעצמו עורך דין פרטי. מה שגרם לכך שאקוניס נאלץ לייצג את עצמו ולשטוח, ללא עזרה משפטית, את עמדותיו.
כבר כאן נוצר תקדים. עד כה, מי שלא עמד בציפיות משרד המשפטים, נותר חסר אונים. עמדותיו לא נשמעו. נציגי היועץ המשפטי הופיעו בבית המשפט והציגו רק את עמדתם. כלומר, את מה שלדעתם נבחר הציבור צריך להחליט. העליון סבר שגישה זאת אינה ראויה.
לנבחר ציבור יש מעתה זכות מלאה לומר לבית המשפט, באורח בלתי אמצעי, מהי עמדתו. היועץ המשפטי, או נציגיו, יכולים רק לומר מהי עמדתם שלהם. הם לא יכולים למנוע ייצוג משפטי מנבחר הציבור אם הם לא רוצים לייצג את עמדתו. הם גם לא יכולים למנוע ממנו להופיע בעצמו כדי להציג את עמדותיו.
בזאת לא תמו החידושים בפסק הדין. העליון לא “החליט" במקום השר, מה שהיה קורה בעבר, בימיו המפוארים של ברק, אלא השאיר את ההחלטה הסופית בידי נבחר הציבור. עקרון הפרדת הרשויות חזר להיות מושג מקובל על השופטים. הנושא שב לשולחנו של השר, שיהיה רשאי לבחון גם התאמה ערכית.
יכול להיות שפסק הדין הזה, הקובע ששיקולים של התאמה ערכית הם כשרים למהדרין, איננו מבשר את בוא האביב, אולם יש בו משב רוח מרענן. אנחנו לא קרובים עדיין לסיום העידן שבו הפקידים שולטים בנבחרי הציבור - אבל זה יקרה. הבחירות נועדו לבטא את רצון הריבון. נבחריו נבחרים על יסוד עמדותיהם הערכיות שאותן הם רשאים ליישם. הפקידות שאינה נבחרת יכולה רק לחוות את דעתה, אבל לא להכריע. ההכרעה היא בידי נבחר הציבור.
נדמה שאת הלקח הזה לא הפנימו בפרקליטות. התמיכה בבקשות לפסילת מועמדים לכנסת מעידה ששם עוד חושבים במושגים שראויים למשטרים אחרים.