איך שואלת רותם סלע את טכנאי המזגנים: “מה קורה, טורנדו, אתה משחק לי בראש?”. זה באמת לא נעים כשמיזוג האוויר מתעתע בך כשאתה זקוק לו, אבל בישראל 2019 נושבת רוח גזענית רעה העלולה להפוך לסופת טורנדו הרסנית. 

פרופ’ אריה אלדד היה בין אלה שתקפו את סלע. שלשום, בעמודים האלה, הוא ניסה להקטין אותה ככל האפשר כשאמר “המנחה היפה והמצחיקה של תוכניות הריאליטי איבדה את ההומור... צריך לקוות כי היא אינה מבינה את הדקויות”. איך אפשר שלא לאבד את ההומור? אלדד מדבר בשפה שוביניסטית־גברית, שכל כך מאפיינת את השיח הפוליטי־מדיני־ביטחוני בישראל. הוא שוכח שלא רק רופאים שהם חברי כנסת לשעבר מבינים דבר או שניים על החיים, ולא רק להם שמורה הזכות לחופש הביטוי. גם “דוגמניות, מנחות טלוויזיה, שחקני כדורגל ופליטי ריאליטי” (שאינם נדרשים להיות משכילים או חכמים, כפי שכותב אלדד) מבינים מה רוצים הערבים ולמה זכאים היהודים. כדי להבין את הדקויות לא צריך תואר אקדמי. 

ההכללה שעושה אלדד כשהוא קובע כי רבים מערביי ישראל מתעלמים, בין השאר, מחובת תשלום מסים, מציות לחוקי התנועה או מדיני התכנון והבנייה, מדיפה ריח רע, משל היו כולם עבריינים. הוא גם מתעלם במכוון מהדקויות שאינן מאפשרות למעשה לערבים לשרת בצבא. הוא החמיץ כנראה את השיעור הזה באזרחות. 

דף המסרים של הימין מזהיר כי כחול לבן תקים גוש חוסם עם הערבים. ראשי המפלגה הודפים את “כתב החשדות” הזה ומצהירים כי יקימו קואליציה רק עם מפלגות ציוניות. גוש חוסם עם הערבים הוא אסור. בעוד ש”גוש טכני” עם תלמידי כהנא מתקבל כמהלך פוליטי לגיטימי.

עשרות מאמרים לא זכו להד תקשורתי כמו הפוסט שבו רותם סלע תוהה מה הבעיה עם ערביי ישראל ומדוע לא תתייחס אליהם הממשלה כאל אזרחים שווי זכויות. נתניהו קפץ על השימוש שעשתה במונח “מדינת כלל אזרחיה” והסביר ש”ישראל היא לא מדינת כלל אזרחיה. לפי חוק יסוד הלאום שהעברנו, ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי - ושלו בלבד”. הוא הוסיף כי “אין שום בעיה עם אזרחי ישראל הערבים - הם שווי זכויות ככולנו”. 

אבל זו בדיוק הבעיה: ישראל קמה כבית לאומי לעם היהודי וניסחה את חוק השבות, המשמש כרטיס כניסה למדינה ומעניק אזרחות אוטומטית לכל יהודי. אבל ההעדפה ההכרחית הזאת מבחינה היסטורית ומוסרית חייבת להסתיים בביקורת הגבולות בנתב”ג. צודקת סלע כשהיא אומרת שישראל צריכה להיות מדינת כלל אזרחיה. האם לא לכך התכוונו האבות המייסדים במגילת העצמאות? 

בצלאל סמוטריץ’, שרוצה להיות שר החינוך, צייץ בזמנו כי “יש מלחמה כבר 100 שנה בארץ הזו בין יהודים לערבים, ולכן טבעי שאשתי לא תרצה לשכב ליד מישהי שהרגע ילדה תינוק שאולי ירצה לרצוח את התינוק שלה בעוד 20 שנה”. הוא הוסיף כי “אחרי החלת הריבונות, נחיה כאן רק עם ערבים שיזנחו את השאיפות הלאומיות ויקבלו את המדינה היהודית ולא ילחמו בה. אז יהיה דו־קיום”. ומי שלא יזנח את שאיפותיו הלאומיות, מה יעשה איתו שר החינוך סמוטריץ’? 

אז מה אמור לחשוב לעצמו אזרח ערבי במדינת היהודים? איך היה מרגיש יהודי לו היו מתייחסים אליו כך במדינה אחרת? נדמה לי שאפילו פרופ’ לרפואה יכול להבין את הדקויות ולהסיק את המסקנה המתבקשת. כל מי שמאמין ששוויון הוא ערך יסוד, מבין שפטריוטיות היא מפלטו של הגזען.