שרשרת האירועים שנפתחה ב-24 לדצמבר 2018, היום בו התפרקה הממשלה ה-34 (בפרק של 71 שנות עצמאות) הוציאה את הפוליטיקאים לקרב חבטות בזירה הציבורית, ואנחנו, הבוחרים צופים כמו בסרט רע עם פופקורן קר ורק מחכים שייגמר.
 
כל הסיפור הזה גורם לי ללכת עם טעם חמוץ בפה לקלפי, ודעותיי הפוליטיות כלל לא משפיעות פה. מפלגת כחול-לבן, הסיפור הגדול של הבחירות האלה, העניקה לאזרחי ישראל תקווה למספר ימים כשהתאחדה. ואז, ממש בשבריר שנייה, נגררה לשיח מכוער, נמוך ורדוד עם ראש ממשלה שנלחם על כס השלטון נגד מאמצים כמעט לאומיים.

כיום אני יכול לומר בפה מלא, שהאלטרנטיבה היא לא באמת אלטרנטיבה. למרות שכנגד ראש הממשלה הוגשו שלושה כתבי אישום, הגנרלים החליטו לדבר דווקא על תיק הצוללות שנסגר. כשנפלו טילים על הדרום, הם דיברו על הטלפון של בני גנץ.  בזמן שהבוחר החושב על עדי מדינה ושוחד, מפלגת כחול לבן החליטה לדבר על בוטים וטרולים. 
ממפלגה עם 3 רמטכל"ים ציפיתי לטיפה ממלכתיות. ציפיתי לשמוע מה הם יעשו בשביל ישראל. לא שמעתי. הם הלכו בגישת האנטי-ביבי הבנאלית ובסלוגנים של ׳מחליפים את השלטון׳, וגם הם ייכשלו כמו רבים לפניהם. השקרים והרכילויות, המזימות והתככים, ההתעסקות הבלתי פוסקת בצלחת הוכיחה שלא משנה מי תרכיב את הממשלה (וזאת כנראה תהיה מפלגת הליכוד, שוב), אנחנו נקבל אותו דבר. שמירה על הסטטוס-קוו. חברי כנסת מושחתים. כוונות פגומות.
מנגד, צריך לזכור. אין עשן בלי אש. למרות גילי הצעיר אני מעולם לא זוכר ראש ממשלה שכונה כל כך הרבה פעמים ׳שקרן׳ ו׳מושחת׳ במערכת בחירות אחת. להוציא את חברי מפלגת הליכוד, שגם הם מתכננים את היום שאחרי כפי שראינו בפריימריז, לא ראיתי אף פוליטיקאי שיכול להגיד בלב שלם שראש ממשלת ישראל הוא נקי כפיים. ובכל זאת, כמעט כולם הודו שישבו איתו. על כוונות פגומות כבר דיברנו? להצביע לשאכטה של פייגלין, לנחמדות של כחלון ולביטחון של בנט זה בסדר. גם לבל״ד ועוצמה יהודית זה בסדר.
הגיע הזמן של כולם לקחת צעד אחורה ופשוט לשתוק. אסור להגזים יותר. רוב העם אינו מפולג, זה אתם הפוליטיקאים שמפולגים ומנסים לפלג אותנו. מדינת ישראל לא קמה ולא תיפול על 120 חברי כנסת, היא הרבה יותר חזקה מזה. שבוע לבחירות, בוא נגמור עם זה.