כמה רוע אפשר לבלוע? אין שום ספק שמערכת הבחירות הייתה אחת מהרעות ביותר שהיו במקומותינו. אומנם יש נחמה בכך שהדם לקראת הבחירות ב־1981 היה רע יותר, אבל אז לא הייתה רשת חברתית ארסית כל כך, וכשהדברים קרו פה ושם בארץ ישראל, גם מידת החשיפה אליהם הייתה פחותה. הפעם אנחנו מקבלים את הכל בפנים. כל יום, כל הזמן.
 

היום יש סדר חדש. הדיגיטציה מאפשרת לאנשים לעשות ככל העולה על רוחם. אין מגע ישיר בין האנשים, הכל עובר דרך הרשתות. השמצות, קללות, שקרים, פייק ניוז. דווקא מבנימין נתניהו, שסופג כבר שנים בליסטראות בנוגע למצבה הנפשי של אשתו, לא הייתי מצפה שייצא לרחוב עם חמאה על הראש, אבל נתניהו של בחירות 2019 הוא אדם חסר מעצורים.
 

ההתקפה של הליכוד, וליתר דיוק של משפחת נתניהו שמנהלת את קמפיין הליכוד, חצתה במערכת הבחירות הזאת כל גבול. ההתקפה על בני גנץ בנוגע לכשירותו הנפשית היא לא רק בומרנג לנתניהו, היא גם מלמדת אותנו משהו על עצמנו.
 

חלקים ניכרים מהציבור נעזרים בכדורים להורדת מפלס המתח והחרדה, לנדודי שינה וכיוצא באלה. אין בכך משהו חריג. גם ביקור אצל פסיכולוג הפך לחלק משגרת היום של רבים, בין שמדובר בעניינים אישיים ובין שבעניינים מקצועיים. אם זה מה שעושה טוב לאנשים, מי אנחנו שנתווכח ומי שמנו לשפוט? הרי כל אחד מאיתנו עושה את המרב והמיטב כדי להיות במיטבו. יש כאלה שהספורט עושה להם את זה, אחרים פוקדים סדנאות למיניהן, ויש גם מי שמבקרים מדי פעם אצל אנשי מקצוע שמבינים דבר או שניים בנפש האדם. מה פסול בזה?
 

הבעיה של הליכוד היא חוסר היכולת להתמודד עם הדבר האמיתי. עד היום עמדו מול נתניהו פוליטיקאים שצמחו בתוך המנגנון המפלגתי. פתאום עומדים מולו שלושה גנרלים, שצמחו בליבת כור ההיתוך הישראלי והגיעו עד לראש הפירמידה. אז מה עושים? משמיצים, מעלילים והופכים כל ביקור אצל פסיכולוגית למצב של אי־שפיות. "הוא לא אפוי", דקלמה מירי רגב את דף המסרים של הליכוד בדרכה הבוטה.

המדקלמת - מירי רגב. צילום: יונתן זינדל. פלאש 90

 

עוד לא ברור מה יהיו תוצאות הבחירות שיתקיימו בעוד מספר ימים, אבל דבר אחד בטוח - ההתקפות האישיות גורמות נזק לתוקפים. אולי בטווח הקצר זה עובד, אבל בטווח הארוך הן חוזרות כמו בומרנג.
 

בנוסף, משתמשים בליכוד בטיעון שלרמטכ"לים יש אולי סכין בין השיניים, אבל אין להם ניסיון בפוליטיקה. נשאלת השאלה: מה זו פוליטיקה? לקשור קשרים זה נגד זה? לקבל מתנות במאות אלפי שקלים מקרובים לצלחת? לעשות מיליונים מהשקעה במניות? לקבל סיקור אוהד בתמורה לאישור עסקאות מפוקפקות? לחיות על חשבון משלם המסים? אם זו הפוליטיקה, לרמטכ"לים של כחול לבן אכן אין בה ניסיון.
 

הטיעון הזה משעשע. הג'וב של רמטכ"ל מדינת ישראל הוא אחד הקשים בעולם. לא רק שהוא אחראי לשלומם ולביטחונם של מיליונים, הוא גם נדרש לנהל את אחד הצבאות המתקדמים והטובים בעולם, וזה כולל כוח אדם, לוגיסטיקה, אסטרטגיה ועוד ועוד. את זה עושים האנשים שעומדים בראש הצבא יום־יום, שעה־שעה, משך 30 שנה ויותר. עם יד הלב, מי מאיתנו נדרש לעבוד בכזו אינטנסיביות, עם כאלה רמות אדרנלין, עם לילות בלי שינה, עם ימים מתוחים ועם עול אחריות כזה על הכתפיים?
 

צריך הרבה חוצפה ועזות מצח כדי לשים את שלושת הרמטכ"לים בצד אחד של המאזניים ואת כוכבי הליכוד בצדם השני. זה לא כוחות. ולחשוב שעל כל זה מנצח נתניהו, שמינה את האנשים לתפקידים הכי רגישים - רמטכ"ל ושר ביטחון - ורק בגלל הפחד מהפסד בבחירות הפך אותם לאויבי הציבור, אנשים שאפשר וצריך להסית נגדם. 
 

אני גדלתי במדינה שבה היה כבוד לצנחנים, מדינה שהעריצה את חייליה, את מפקדי הצבא. והנה עכשיו, בהבל פיהם של סגני טר"ש, שלא עשו דבר וחצי דבר בחייהם למען הגנת העם והמולדת, הפכו ראשי הצבא ל"שמאלנים", רק כי הם לא מתיישרים לימין נתניהו. וכך הופכים גנץ, יעלון ואשכנזי לשונאי המדינה. כמה גדול השקר וכמה הוא מכוער.
 

אבל גם זה יעבור. פעם היה בארצות הברית סנאטור בשם ג'וזף מקארתי, ששמו הפך עם השנים למוקצה, לשם גנאי, בשל רדיפת אנשי השמאל בארצות הברית והטענה שהם שיתפו פעולה עם הסובייטים בימי המלחמה הקרה בין ארה"ב לברה"מ. האיש הזה רדף כל אמריקאי שהעז לחשוב אחרת, שלא הפגין מספיק פטריוטיזם לשיטתו של הסנאטור המפוקפק. 
 

אם מחפשים דוגמה לדרך שבה ישראל הולכת, אין ספק שלשם אנחנו הולכים - אל חיקו הבלתי נסבל של הפאשיזם, שלא יכול לסבול ריבוי דעות, שבו כל פעולה צריכה לשרת את המדינה ואת העומדים בראשה. הנחמה היחידה היא שהמועמדים החדשים לכנסת עולים פי כמה על אלה שהיו בה בקדנציה האחרונה. יש לקוות שבזכותם גם מפלס הרוע וצרות האופקים יירד. בעוד מספר ימים נדע.

tguvot@maariv.co.il