פסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קבע קביעות חמורות בדבר משמעותו והשלכותיו של ניכור הורי – מצב שבו הורה אחד מסית את הילדים נגד ההורה השני, על רקע פירוד וגירושים, עד כדי ניתוק קשר בין ההורה לילדיו. בפסק הדין טענה אם כי זו לא אשמתה וכי כל ניסיונותיה להשפיע על הילדים לראות את אביהם עלו בתוהו, ולכן “היא משאירה את עניין התיאום לבנותיה ולאב”. ואולם, השופט קבע כי בית המשפט לא ייתן משמורת לאחד ההורים בלי שזה ידאג לקשר עם ההורה השני והדגיש שהילדים, כקטינים, אינם רשאים ואינם יכולים להחליט על דעת עצמם "להחרים" הורה, וכי מדובר למעשה בעבירה של האם כלפי האב.

לניכור הורי יש השלכות קשות, הן על ההורה המנוכר והן על הילד, באופן שהוגדר בפסק הדין כהתעללות רגשית בילד ומעשה עבירה נגד ההורה המנוכר. מערכת המשפט מתקשה להתמודד עם מצבי ניכור הורי, שכן אין המדובר בסכסוך כספי, אשר ניתן לאכוף את ההחלטות בו בהוצאה לפועל, אלא בסכסוך שמקורו בהיבטים רגשים והתנהגותיים, והאכיפה בעניינים אלה מורכבת. 

במדינות שונות בעולם התגבשה ההכרה שלא ניתן לטפל במצבי ניכור הורי בכלים המשפטיים המקובלים, ולכן יש לקבוע אמצעי התמודדות המותאמים לייחודיות התופעה. אבחון מוקדם ומהירות תגובה הם הכלים החשובים ביותר שמערכת המשפט צריכה לאמץ. אבחון מוקדם נועד לזהות את הניכור כאשר הוא בחיתוליו ובשלב שההסתה טרם גרמה לניתוק מלא של הקשר בין ההורה לילד. בשלב זה, לרוב, הניכור עודנו הפיך באמצעות טיפול. 

שלב האבחון המוקדם חשוב גם על מנת לסווג את הגורם לניכור. לא תמיד התנכרות של ילד להורה מקורה בהסתה מכוונת של ההורה השני. היא יכולה לנבוע מגורמים אחרים, כגון שלבים התפתחותיים של הילד או תגובה לדינמיקה המשפחתית. במצב זה הילד מגיב לסכסוך ההורי באמצעות ברית עם אחד ההורים, שכן הוא אינו יכול לשאת עוד את הקונפליקט ההורי שאליו נקלע בעל כורחו. 

כאשר מזוהה הגורם לניכור, ניתן להתאים את אמצעי הטיפול הנכון, וכאן חשובה גם מהירות התגובה של מערכת המשפט. מציאות שבה חולפים חודשים עד שתיק מגיע לדיון ועוד כמה חודשים עד שמוגש תסקיר של פקיד סעד - אינה סבירה ותורמת להחרפת הניכור. באוסטרליה, בניו זילנד ובגרמניה אומץ מודל של דיון מהיר, שבמסגרתו תפקידו של השופט הוא אקטיבי יותר – עליו לאסוף ראיות ולגבש אסטרטגיה דיונית לגילוי האמת, להבדיל ממה שקורה במצב רגיל, שבו השופטים הם פסיביים יותר. במדינות אלה, ההליך המשפטי פחות פורמלי, לא מחייב ייצוג ונועד להגביר את שיתוף הפעולה בין ההורים לטובת הילד. בהליך ייחודי זה יש מעמד חשוב ליועץ משפחתי מטעם בית המשפט, שתפקידו לספק לשופט נקודת מבט ניטרלית מתחום המדעים הסוציאליים ולקדם דיאלוג משותף בין ההורים לטובת הילד. 

התמודדות יעילה עם תופעת הניכור ההורי, אשר הופכת נפוצה יותר ויותר ככל שיציבות התא המשפחתי נחלשת, מחייבת שינויים מערכתיים והקצאת משאבים מתאימים. ככל שההתערבות השיפוטית תיעשה מוקדם יותר, בכלים מגוונים ומותאמים לתופעה, תידרש כמה שפחות התערבות אגרסיבית בדמות סנקציות, קנסות והעברת משמורת - אמצעים שיש להותיר כמוצא אחרון בלבד.

הכותבת היא מומחית לדיני משפחה וירושה ומחברת הספר "ניכור הורי"