השימוש בביטוי “לראשונה” נעשה מופרז משהו בכלי התקשורת. הביטוי הזה מעניק כביכול חשיבות יתר לאירוע שמדווחים עליו ונותן קרדיט מסוים למי שמדווח על אירוע ראשוני. כך אירע גם לאי־הצלחתו של נתניהו להקים קואליציה אחרי הבחירות האחרונות. ה”לראשונה” הזה הודבק גם לאי־ההצלחה שלו וגם לפיזור הכנסת שבקושי החלה לפעול, והליכה לבחירות חדשות.

זה לא לגמרי מדויק. כבר היו דברים מעולם. ולא סתם היו, אלא עם מייסד המדינה וראש ממשלתה הראשון דוד בן גוריון. הוא התפטר באוקטובר 1950 מראשות הממשלה הראשונה בשל מחלוקת פנים־מפלגתית. הוא ניסה להקים קואליציה חדשה בהרכב קצת שונה, אבל נכשל. רק 52 חברי כנסת תמכו בה. ואז רצה ללכת לבחירות, אך הנשיא חיים ויצמן עשה צעד מפתיע. הוא הטיל את משימת הקמת הממשלה על שר המשפטים פנחס רוזן, שעמד בראש המפלגה הפרוגרסיבית שהיו לה חמישה חברי כנסת בלבד.

וראו זה פלא, רוזן הצליח במקום שבן גוריון כשל. הוא גיבש קואליציה דומה בהרכבה לקודמתה והציב בראשה את... בן גוריון. את עצמו מינה רוזן לשר המשפטים. הוא החזיר לנשיא את המנדט שקיבל וזה העבירו לבן גוריון, שהציג את “ממשלת רוזן” החדשה־ישנה שזכתה לרוב בכנסת. כל המהלך הזה לא היה רק “לראשונה” אלא גם מהלך יחיד במינו, שלא נשנה מאז.

ומההיסטוריה להווה. מפלגת העבודה מוגדרת “כ”מפלגה אוכלת מנהיגיה”. הפליאה הגדולה היא שדווקא לגבי המנהיג הנוכחי הכושל אבי גבאי, היא מתמהמהת ומטפלת בו עד עתה בכפפות משי.

אומר דברים מפורשים: בחירת גבאי לראש העבודה הייתה בגדר מקח טעות מלכתחילה. מנהל מצליח של עסק כלכלי, ואפילו הוא אדם טוב, אינו בהכרח בעל כישורים להנהגת מפלגה ולא איש פוליטי בעל יכולת. עובדה, גבאי הוליך את העבודה לשפל אלקטורלי שלא הייתה נתונה בו מעולם. שישה מנדטים בלבד הצליח ללקט בבחירות ועכשיו מנבאים סקרים שבבחירות הבאות לא תעבור המפלגה בראשותו את אחוז החסימה.

מנהיגי מפא”י הוותיקים נוחם עדן – בן גוריון, שרת, אשכול, גולדה ואחרים – בוודאי מתהפכים בקברם וזועקים מרה: קטסטרופה! למפא”י הגדולה והחזקה שלנו, זו שהקימה את המדינה, צפויים בבחירות הבאות, על פי סקרים, 1.9% בלבד, והיא לא תהיה בכנסת. מה יהיה על המדינה? תראו את גנץ – הרביץ 35 מנדטים במכה הראשונה.

לאבי גבאי יש תוכניות לעתיד לגבי מפלגתו. בבחירות הבאות, הוא קובע, מחנה המרכז־שמאל צריך לרוץ בשלוש מפלגות במקום חמש, “אחרת העסק לא יעבוד”. על העבודה להתאחד לדעתו עם כחול לבן או עם מרצ. הוא רק שכח להוסיף משהו: אבל בלי אבי גבאי בראש.

בינתיים נראה ונשמע אבי גבאי כמי שמתכוון להמשיך לעמוד בראש העבודה ולהובילה בבחירות בספטמבר. אני מרשה לעצמי להטיל ספק אם יוכל לעשות כן. הדרישות במפלגתו להתפטרותו המיידית הולכות וגוברות, וקשה לראותו עומד מולן לאורך זמן. הנה, למשל, דבריו החריפים של איתן כבל שצוטטו ב”מעריב”: “אחרי שהרג את מפלגת העבודה, נכמרו רחמיו של הקברן עלינו וברוב טובו וחסדיו הוא מטפל עכשיו בסידורי הקבורה”. כבל תוקף ובכירי העבודה מהנהנים בראשם בהסכמה - ואהוד ברק אורב מאחורי השער.