שר המשפטים הטרי והזמני אמיר אוחנה כנראה לא שמע האמרה "אף אחד מעולם לא התחרט על ראיון שלא נתן", אחרת לא היה מתראיין עוד לפני כניסתו לתפקיד לעמית סגל, הכתב הפוליטי של ערוץ 12, שהצליח להוציא מפיו של המרואיין אמירה יוצאת דופן, חריגה, חד־פעמית ומביכה, שעל פיה במצבים מסוימים אין חובה לציית לפסקי דין של בתי המשפט.
דבריו של אוחנה היו בבחינת רעידת אדמה ערכית, מוסרית ופוליטית, וזכו מיד לגל גינויים ותגובות מכל קצוות הקשת המשפטית והפוליטית. בין היתר, קבעה נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות שהמרחק בין דבריו של שר המשפטים החדש לאנרכיה הוא קצר, והיועץ המשפטי לממשלה ד"ר אביחי מנדלבליט הסביר לאוחנה שהחובה לציית לפסיקת בתי המשפט היא בגדר מושכל יסוד, ואינה אפשרות הניתנת לבחירה, שכן מעל פסקי הדין לעולם לא מתנוסס דגל שחור של אי־חוקיות. באיחור לא אלגנטי, כמעט יממה אחרי האירוע, התנער גם ראש הממשלה בנימין נתניהו מדבריו המזיקים של אוחנה וקבע כי תמיד יש לציית לפסקי דין של בתי המשפט.
יומיים חלפו, ואפילו ח"כ מיקי זוהר התנער מדבריו של אוחנה וסבר שהם טעות. אני מתאר לעצמי שאוחנה כבר מצטער על אמירתו זו. לא שהוא לא אמר דברים ברוח דומה קודם לכן, אבל הם נאמרו בהיותו חבר כנסת מהספסלים האחוריים והלא נחשבים, ולא מהפוזיציה של שר המשפטים. וכך גם התייחסו אליהם בעבר, בעיקר כדברי חנופה למנהיג.
לא ברור מדוע נתניהו מינה את אוחנה לתפקיד, שהרי לא בלטה בו שום תכונה שהצדיקה את המינוי ושהצדיקה את העדפתו על צחי הנגבי המנוסה והוותיק, שכבר כיהן בהצלחה כשר המשפטים בממשלתו הראשונה של נתניהו.
כשר משפטים אין ביכולתו של אוחנה לסייע לראש הממשלה בתיקיו. כל ההחלטות בעניין זה הן של היועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות, ובדרך כלל הן אפילו לא מובאות לידיעתו של שר המשפטים, וכך זה צריך להיות. גם ועדת השרים לענייני חקיקה שבראשה עומד שר המשפטים והיא זו השולטת בסדר יומה של הכנסת אינה פעילה בעת כהונת ממשלה זמנית.
בשלב מסוים במהלך הראיון אמר אוחנה לסגל שהוא מביא בחשבון אפשרות שבמשרד המשפטים "יתפרו לו תיק" בשל עמדותיו. בעניין זה הוא עשה פלגיאט על דבריו של שר משפטים לשעבר פרופ' דניאל פרידמן, חתן פרס ישראל למשפט, שאמר, ספק ברצינות ספק בצחוק, שיש סיכוי שיתפרו לו תיק. אפילו בעניין זה אוחנה לא הפגין מקוריות, אלא חזר על דברי קודמיו. ובכל מקרה, באותו ראיון עבר שר המשפטים החדש עבירות רבות של הסתה, חתרנות מדינית ופגיעה בעובדי ציבור, הוא כרה לעצמו בור ונפל לתוכו. ועכשיו השאלה שצריכה להטריד אותו היא לא אם תופרים לו תיק, אלא איך סוגרים לו את התיק שפתח לעצמו.
# # #
עימותים בין המערכת המשפטית למערכת הפוליטית קיימים בישראל מיום היווסדה, אך איש מעולם לא הציע לא לציית לפסקי דין של בתי המשפט. אי־ציות לפסקי דין, גם אם לא תמיד מסכימים איתם, יגרום לאנרכיה מוחלטת, ואיש הישר בעיניו יעשה.
טוב יעשה אוחנה אם ימצא במהירות את הדרך להבהיר כי זו לא הייתה כוונתו. נכון שבית המשפט כבר פסק שישנן פקודות, בעיקר בצבא, שדגל שחור של אי־חוקיות מתנופף מעליהן ולכן אין לציית להן (פסק הדין בפרשת כפר קאסם, למשל). אך פה לא מדובר בפקודה בלתי חוקית הניתנת בצבא או בארגון ביטחוני. כל עוד מדינתנו רוצה לשמור על צלם אנוש ועל היותה חברה מתוקנת, על אזרחיה לכבד ולבצע פסקי דין שיוצאים מבית המשפט.
אפשר להתווכח ולבקר את המערכת המשפטית, ולצערי יש על מה. אבל אי אפשר להסית ולקרוא לציבור לא לכבד את פסקי הדין שלה. קל וחומר כשמדובר בשר משפטים שעליו לפחות לעשות מאמץ לא להתעמת עם המערכת שעליה הוא מופקד אלא לגבות אותה ולתמוך בה, גם אם הוא תומך בפסקת ההתגברות, וגם אם יש לו ביקורת אחרת על המערכת. קריאה לציבור לא לכבד פסקי דין של בית המשפט איננה לגיטימית, והיא כשלעצמה מצדיקה העמדה לדין. היא ניתוץ הדמוקרטיה וחתירה תחת יסודות מוסדות השלטון.
אני נוטה לחשוב שאלמלא היה מדובר באוחנה, היו היועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות מורים על פתיחת חקירה בגין העבירות שאותן עבר בראיון. אוחנה חייב להסיק מכך את המסקנות ולנהוג בהתאם, כפי שמחייב המעמד בחודשים הספורים שנותרו לו בתפקיד.