המאבק מחייב: יש רק אדם אחד שהסיק מסקנות ועשה אקט אמיץ ונכון בעקבות הבחירות האחרונות. אומנם טוב היה לו היה עושה זאת מוקדם יותר, בעודו בשיאו, אבל מוטב מאוחר. אני מתכוון, כמובן, למינה צמח.
 
הבחירות האחרונות הוכיחו שהכל משקרים, ובעיקר הסקרים. לכל אדם יש אסטרטגיה משלו כאשר הוא מקבל פנייה ממכון סקרים. אחד חושב שבסקר צריך לחזק את המחנה הנגדי כדי שהתבוסה תהיה מרה יותר והשמחה לאיד גדולה יותר. אחר חושב שבסקר יש לחזק את המחנה שלו ויש מי שמתייחס לסקר כמו לדאחקה. טעויות הדגימה הוכיחו את עצמן כמי שמושלות בכיפה, ויותר מזה: חלק ניכר מהטעויות חורגות גם מהמסגרת של טעויות הדגימה. מפלגות קמות ונופלות בסקרים ללא קשר למציאות. מהפכים נולדים ומתים בן לילה. 
 

היות שהסקרים הוכחו כנבואות שוטים, כתמונות מצב שקריות או ארעיות, כצילומים של מצבי רוח חולפים, צריך לחזור לבסיס ולחשוב שהסקר הנכון ביותר הוא הבחירות עצמן. 
 
כשיש כל כך הרבה נעלמים וככל שאי־הוודאות גדלה, צריך לעשות קרבות מאספים על כל הקולות שירדו לטמיון בבחירות האחרונות. מי שאיבד הכי הרבה מנדטים מפתקים שנזרקו לרוח היה הימין. בחישוב גס ניתן להעריך כי מדובר בכ־8 מנדטים: מנדט או יותר מהקולות של אורלי לוי־אבקסיס, 4 של הימין החדש ו־3 של משה פייגלין. על פי הניתוח הזה, בימין קיים פוטנציאל גדול משמעותית מכוחו הנוכחי בכנסת, ובשמאל יש יכולת פחותה להרחיב את מעגל הקולות. לכן, ולאור העובדה שאביגדור ליברמן פוזל שמאלה מסיבות עלומות ולא ענייניות, הימין חייב להתעשת ולהיאבק על כל קול. 
 
המאבק מחייב. אין מקום למשחקי אגו. אין מקום לגאווה אישית או מפלגתית. כולם צריכים ללכת לקראת כולם. עוצמה לישראל, זהות של פייגלין, האיחוד הלאומי, הבית היהודי והימין החדש צריכות להתכנס תחת מטרייה אחת. אני מציע להם את השם: "ימינה". 
 
המצב הפוליטי מחייב גם התגברות על כל המכשולים המונעים את כניסתה של איילת שקד לליכוד. כל סקר הבודק כיצד תשפיע כניסתה לליכוד על כמות המנדטים וכל סקר הבוחן עד כמה ישפיע איחוד בימין על כמות המנדטים, הינם בעלי תוצאות חסרות משמעות. המדד היחידי שעליו ניתן להסתמך אלו תוצאות האמת בקלפי בבחירות האחרונות. השכל הישר גובר על כל סקר. צריך רק להשתמש בו. האיחוד מונע בוודאות מוחלטת בריחת כוחות וזריית קולות לרוח. 
 
לא צריך סקרים כדי לחוש שיש מגמה בולטת אחת בציבור שפוגעת בעיקר בליכוד ובגוש הימין: רוב מצביעי הימין אינם עורקים לצד השני. רבים עורקים למפלגת "לא אלך להצביע". הבוחרים התעייפו. אין להם עניין בבחירות שעלולות להוביל אותנו בדיוק לנקודה שבה אנו נמצאים היום. הם מושפעים מהסקרים המתפרסמים חדשות לבקרים באמצעי התקשורת, ומתקשים לראות את תמונת המציאות שהתקבלה בקלפי. כל סקר הוא בבחינת ספין תקשורתי שמזריק מנת ייאוש בקרב בוחרי הימין. מרוב סקרים הם מפסיקים לראות את ים הקולות שאיבד המחנה הלאומי בשל מאבקי אגו ופיצולים מיותרים.

הימנעות ממארת 
 
הבחירות לכנסת ה־22 נולדו בחטאו של אביגדור ליברמן. זה לא שליברמן ערק לשמאל, אבל התוצאה של מעשיו עלולה להעניק לשמאל ניצחון בבחירות. הוא גם אינו פוסל חבירה לגוש השמאל לצורך הקמת ממשלה חילונית, הנשענת על קולות המפלגות האנטי־ציוניות של המוסלמים והנוצרים. 
 
הדת שמעצבנת את ליברמן, ושכביכול בגינה דרדר את ישראל לבחירות מיותרות, הינה הדת היהודית בלבד. אבל גם זה לא מדויק. ייתכן שבדגימת הדם של ליברמן ימצאו פה ושם כדוריות אידיאולוגיות. אבל מה שמנחה את ליברמן בעת הזו - הוא ליברמן. וה"ליברמניות" מרחיקה את בוחרי הימין מהקלפיות. היא גורמת להם להיגעל מהפוליטיקה. 
 
בעוד השמאל רואה במערכת הבחירות הקרובה הזדמנות שנייה, בימין היא מעוררת בחילה. לרבים היא מרגישה כמו ארוחת גורמה המוגשת לך מיד בסיומה של ארוחה דשנה. הדבר האחרון שאתה רוצה לעשות זה לאכול. הבוחר לא חייב להגיע לארוחה, כלומר להצבעה. הוא יכול פשוט לשבת בבית. ואכן, הימנעות המונית מהצבעה היא המגמה המאיימת יותר מכל על גוש הימין.
 
איחוד הימין ורענון צמרת הליכוד עם איילת שקד יכולים להפיח מחדש את ההתלהבות ורוח הקרב בקרב בוחרי הימין. הליכוד הינה מפלגה דמוקרטית, בניגוד לרשימת כחול לבן, מפלגת יש עתיד או ישראל הדמוקרטית של אהוד ברק. מפלגות שרוממות הדמוקרטיה בגרונן. לליכוד יש מוסדות פעילים ושוקקי חיים, לכן לא ניתן לצרף לרשימת הליכוד מועמד שלא על דעת מרכז הליכוד. ותיקי המרכז יעידו שהוא מתנגד כיום בתוקף לכל צירוף לרשימה שיוצע לו, אבל על פי הלכי הרוחות בקרב חברי הליכוד, איילת שקד הינה יוצא מן הכלל, הזוכה לתמיכה מקיר לקיר. רוב גדול בקרב חברי המרכז מעוניין בצירופה לרשימה. 
 
הימין לא יכול שלא לקחת בחשבון את תסריט הבלהות של 1992, שבו צירוף של כל הטעויות והתאונות האפשריות הוליד את הפעם היחידה מאז המהפך ועד היום, שבה השיג השמאל גוש חוסם של 61 מנדטים (44 עבודה, 6 מרצ, 10 אנטי־ציוניים). גם אז הסקרים היו הגורם המכשיל, כשבהסתמך על רוב גדול בסקרים הקדים יצחק שמיר ז"ל את הבחירות.
 
הרוב הזה התפוגג לאחר הפיגוע בבת ים שבו נהרגה הנערה הלנה ראפ. גם קמפיין מתוזמר היטב של השמאל והתקשורת תחת הכותרת "מושחתים נמאסתם" תרם את חלקו. ב"סקר האמת" שהתקיים בקלפי, היה לימין רוב קולות ומיעוט מנדטים. 3,000 קולות שקיבל הרב לוינגר מחברון חרצו את גורל מפלגת התחיה של יובל נאמן, גאולה כהן ואליקים העצני, שבניגוד לכל התחזיות והסקרים לא עברה את אחוז החסימה, על חודם של פחות מאלף קולות. התוצאה הייתה דרמטית: הסכמי אוסלו, יבוא של 40 אלף מחבלי אש"ף ופיגועי טרור שגבו יותר מ־1,500 הרוגים.
 
גם בבחירות הנוכחיות הקלפים יכולים להיטרף במהירות עצומה כתוצאה מהתערבות חיצונית. זו עלולה להיות למשל הסלמה בדרום, תגובה צה"לית או היעדר תגובה צה"לית, פעולה איראנית נגד מטרות ישראליות בארץ או בעולם, משק כנפי פרפר באזור המפרץ שיביא לצונאמי באזורנו ועוד. דעת הקהל הישראלית הינה רשת גמישה ביותר המאופיינת בתנודתיות חדה. יש לה פתיל קצר, אבל היא ממהרת להירגע ולחזור לשיווי משקל. לכן העצה הנאמנה ביותר לכל מי שמתלהבים או מתייאשים מחילופי השלטון והמהפכים הנחזים בסקרים, היא לחזור להתבונן בתוצאות האמת בקלפי ובתורת המוסר של פרקי אבות. 
 
העצה הנאמנה ביותר לנתניהו ולגוש הימין היא לאחד שורות ולשריין את איילת שקד, רצוי בליכוד, ואם לא, אז בראש "ימינה". כמו שנאמר: הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם. צריך לשים בצד את הקנאה בפופולריות של שקד, את התאווה לכוח של כל אחת מהמפלגות ואת קרבות האגו על הכבוד. שאם לא כן, הימין יגלה שהקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את מפלגות הימין מהשלטון.
 
tguvot@maariv.co.il