שלוש עשרה שנים חלפו מאז פרוץ מלחמת לבנון השנייה. באותו חודש יולי של שנת 2006 שימשתי כיועצו של המשנה לראש הממשלה שמעון פרס ועקבתי מקרוב מאוד אחרי התפתחות המלחמה. מלחמת לבנון השנייה הצטיירה בציבור מיד עם סיומה ככישלון. תמונה זו הושפעה במידה רבה מהשדה הפוליטי: מההתמודדות של אהוד ברק על הנהגת מפלגת העבודה במקומו של עמיר פרץ, שר הביטחון, ומאמצי ראש האופוזיציה בנימין נתניהו לקעקע את מעמדו והתנהלותו של ראש הממשלה אהוד אולמרט. גם מלחמות הגנרלים בפיקוד צפון השפיעו על דעת הקהל בעניין.
הן לברק והן לנתניהו היה עניין לתאר את המלחמה ככישלון - כדי להרוויח רווח פוליטי. אבל היום, 13 שנים אחרי, ברור שאם ניתן בכלל לכנות מלחמה כמוצלחת - נהרגים בה חיילים ואזרחים - אז בהסתכלות לאחור זו הייתה מהמוצלחות בשנים האחרונות.
מאז שנת 2006 האויב בגבול הצפון – ארגון חיזבאללה - מורתע וכמעט אין פרובוקציות אלימות מצדו. הגליל פורח ומתויר בהיקפים נרחבים. יישובי הגבול גדלים והביקושים למגורים שם עולים כל העת. נסראללה הרברבן שולח את הסרטונים שלו ממעמקי האדמה, מהבונקר שבו הוא חוגג בר מצווה. את ההרס שגרם צה”ל ברובע הטרור דאחייה בביירות שיקמו במשך שנים, ככה זה כשבעל הבית משתגע. ההריסות משמשות תמרור אזהרה לכל מי שינסה שוב לפעול נגדנו.
גם ההחלטה שקיבל שר הביטחון פרץ, בניגוד לעמדת אנשי המודיעין, לתקוף את המשגרים לטווח ארוך, התבררה כנכונה. היא מנעה נפגעים אזרחים רבים במרכז הארץ ושיבוש מוחלט של החיים במדינת ישראל.
הצלחות אלו במלחמה לא עמדו מול התדרוכים שהועברו על ידי גורמים שונים כדי להרוויח הון פוליטי מהכישלון כביכול. אפילו דברי נסראללה שכל כך אוהבים לצטט אצלנו, “לא היינו חוטפים חיילים לו ידענו שזו תהיה התגובה של ישראל”, לא עמדו מול גלי הביקורת שבאו מהשדה הפוליטי ואשר נראה שאף השפיעו על חברי ועדת וינוגרד, שחקרו את המלחמה. במבט לאחור, המונח כישלון מעיד יותר על תוצאות עבודת הוועדה מאשר על תוצאות המלחמה .
13 שנים חלפו עד שהציבור הכיר בתרומתו של פרץ כשר ביטחון להצלחת המלחמה. מתברר כי גם שר ביטחון אזרחי יכול להוביל מדיניות תקיפה במעשים ולא רק במילים, כמו רבים שבאו אחריו.