ראש הממשלה השתמש בימים האחרונים במילים אמוניות כדי לבטא את עוצמת מחויבותו לרעיון השיבה של העם היהודי לארצו ולאחיזתו האיתנה בה. היו שראו באמירות האלה מעין קריצה של בחירות לעבר קהלים מסוימים – וזה לא. בנימין נתניהו, כמו האבות המייסדים של התנועה הציונית שהייתה מראשיתה תנועת התעוררות לאומית, לא אמונית, של עם שגלה מארצו לפני אלפי שנים, באמת ובתמים מאמין שיש גם אמת אלוהית בביטויים הללו.



נצח ישראל לא ישקר (ניל”י) היה שמה של מחתרת יהודית בעת שהאימפריה העותמאנית שלטה כאן; וזאת היא תמצית האמונה היהודית בנצחיותו של העם היהודי. חרף כל המצוקות שהוא עבר, לא עלה בידי איש לבטל את קיומו הנצחי, וכל מי שחי כעת במדינה היהודית שעליה הכריז דוד בן גוריון צריך להאמין בכך. 
 
נתניהו בוודאי רואה כך את הדברים; וכמוהו, כך אני מקווה, רוב־רובו של העם היושב במדינה היהודית. לא בכדי חלמו ראשוני הציונות לקיים את רעיון שיבת ציון דווקא במקום הזה. ההצעות השונות שביקשו לייסד מדינה יהודית במקומות אחרים, כמו באוגנדה או בדרום אמריקה, נדחו על הסף. התנ”ך הוא הקושאן שלנו (מסמך הבעלות, בלשון הטורקית) על ארץ אבותינו. לא הכל מכירים בכך, אבל את העובדות ההיסטוריות אי אפשר לשנות. כאן התגורר העם היהודי לפני אלפי שנים; הרבה זמן לפני שהנצרות או האסלאם באו לעולם.
 

כשמשה רבנו הלך בראש המוני היוצאים ממצרים, על פי המסורת, הוא לא פנה לחלקים הפנויים ביבשת אפריקה. פניו היו מועדות לארץ ישראל. 40 שנה נמשך המסע הזה עד שיהושע פתח במלחמה לשחרור מולדתו של העם היהודי השב לארצו. תחילה נשלחו 12 המרגלים כדי לתור את הארץ; רק שניים מהם האמינו שיש ביכולתם של היהודים לפלס לעצמם מקום בארץ המובטחת.
 
אינני יודע למי להשוות בימים אלה את עשרת המרגלים, אבל אני מאמין בצדקת הדרך. פשוט אין לנו אפשרות אחרת. המקומות שבהם התקיימה בעבר הממלכתיות היהודית צריכים להישאר לנצח בידי העם היהודי. הקשיים הם רבים, אבל אין קיצורי דרך. ארץ ישראל נקנית בייסורים, וזה בוודאי נכון. עם זאת, חשוב לזכור שמי ששולט בהר הבית שולט בארץ ישראל כולה, ולדברי אורי צבי גרינברג, כשם שיש רק אמת אחת, יש רק ירושלים אחת. אכן, הרצון להגיע אל המנוחה ואל הנחלה בלתי נגמר, אבל אין להשיגן בדרך של התנערות מחלקים במולדתו העתיקה של העם היהודי. ויתורים כאלה בוודאי לא יובילו אותנו אל מחוז חפצנו. הם רק יהפכו את אחיזתנו כאן להרבה יותר רופפת.
 
רק נחישות אין קץ יכולה להוביל אותנו, בעתיד, שאינו נראה לעין לפי שעה, אל חזונם הנפלא של נביאי ישראל. זה בוודאי לא יקרה בימינו אלה. ונסיגות אינן דרך להשגת העתיד הנכסף; וגם לא ויתור על האחיזה האמיצה בחרב. הדרך עוד ארוכה. היא לא תהיה פשוטה; אבל בה נצטרך כולנו ללכת. ולא יהיו קפיצות דרך. כולנו, חילונים כדתיים, צריכים להאמין בצדקת הדרך. גורלנו נקשר זה בזה. אלפי השנים ללא מולדת לימדונו לקחים שאסור לנו לשכוח. השנאה ליהודים לא נגוזה. היא נרגעה לאחר תום מלחמת העולם השנייה, אבל כעת היא חוזרת במלוא חריפותה. הלבוש שונה, אולם שורשיה עמוקים, כבעבר, ואסור להתעלם מראשי הנחש. נצח ישראל, הביטוי שבו השתמש נתניהו, מגלם צורך אמיתי, רב־שכבתי, להאמין ביכולתו של העם היהודי לשרוד לנצח.