הבחירות מעבר לפינה, וצריך כבר לדבר על היום שאחרי. קיימת בהחלט אפשרות שהמערכת הפוליטית תיקלע שוב למבוי סתום ונמצא את עצמנו הולכים שוב לקלפי. יש לעשות הכל על מנת להימנע מכך, ולכן עלינו לדרוש מכל הפוליטיקאים לעשות את הפשרות הנדרשות ולהקים ממשלה.



העלות הישירה של הבחירות עומדת על כ־700 מיליון שקל, והעלות העקיפה למשק מגיעה לכ־2.5 מיליארד שקל. קרוב לשנה שמדינת ישראל מצויה בפועל בהקפאה. אין תהליכים שהמדינה מקדמת. משרד הפנים, למשל, מעכב שינויים נדרשים בשלטון המקומי, אף שקל יותר לבצע רפורמות בשנת הכהונה הראשונה לאחר הבחירות לרשויות המקומיות שהתקיימו אשתקד. בגלל השיתוק של שנת הבחירות גם מקפיאים מינויים חיוניים בשירות הציבורי, ואפילו אין לנו מפכ"ל משטרה קבוע. לכן חובה עלינו לדרוש מכל הפוליטיקאים לרדת מהעצים ולהקים ממשלה.
 

קיימות שתי אופציות: ממשלה צרה או ממשלת אחדות רחבה. לפני שנבחן את שתי האופציות, צריך לציין שיש צורך דחוף בהקמת ממשלה שתהיה יציבה. לממשלה צרה יש אומנם יתרון, שהיא יכולה להיות הומוגנית ויציבה. אולם היא גם יכולה לקבל החלטות שאינן נשענות על תמיכת רוב הציבור. בנוסף, אף שמערכת המשפט אולי לא מושלמת, יש להימנע ממתן כוח בלתי מוגבל לפוליטיקאים - וממשלה צרה עלולה לרמוס חוקים. יש לנו גירעון של 50־60 מיליארד שקל. מישהו חושב שאם תהיה ממשלה צרה לא יהיו סחיטות?
 
האופציה השנה היא ממשלה רחבה. אומנם לא מדובר בפתרון אידיאלי, אבל יש לממשלה כזו יתרונות מבחינה זו שהיא יכולה לפעול לטווח הארוך ולא להיכנע לסחיטות. ממשלה רחבה גם תוכל לבלום מתקפות על מערכות התקשורת והמשפט.
 
למרות הטינה כביכול בין שתי המפלגות הגדולות כיום, כבר היו דברים מעולם וכבר הוקמו ממשלות רחבות. יצחק שמיר ושמעון פרס, למשל, תיעבו זה את זה, אבל הקימו ממשלת אחדות לאומית עם רוטציה. הממשלה הזו טיפלה בהצלחה רבה בתוכנית לייצוב כלכלי. גם לוי אשכול ומנחם בגין הקימו, חרף היריבות הקשה, ממשלת אחדות בתקופה ההמתנה לקראת מלחמת ששת הימים. 
 
לסיכום, לנוכח המציאות שאליה נקלעה מדינת ישראל, האופציה של ממשלה רחבה היא העדיפה, ויש לעשות את מרב המאמצים כדי שהיא אכן תקום.

הכותב הוא נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה