בין מועד כתיבת שורות אלה, למועד קריאתן בעיתון, בוודאי עוד נעבור תהפוכות פוליטיות, בלוני ניסוי פוליטיים משונים עד הזויים יופרחו לאוויר, ופרשנים ינסו לפענח את הכוונות מאחורי הצהרות הפוליטיקאים. ולמרות שהמצב הפוליטי נראה כרגע מעורפל, אפשר כבר להסיק כמה מסקנות שכדאי לא להתעלם מהן. 



1. הערבים בעלי זכות הבחירה מיצו רק 60% מיכולתם להשפיע, והם משפיעים. במערכת הבחירות הזו נעשו מאמצים אדירים, הן של הרשימה המשותפת והן של גורמים בשמאל הישראלי, לעורר את התעניינותם של המצביעים הערבים ביכולתם להשפיע. יש להניח, ולקוות, שהעלייה המשמעותית באחוזי ההצבעה בחברה הערבית לא תהיה זמנית, וכי מנהיגיה יעסקו בעבודת שטח, בלימוד ובשכנוע גם בימים כתיקונם.

השתתפות פעילה במשחק הפוליטי היא אבן דרך חשובה בהשתלבות, ועל פי כל המחקרים שנעשו בחברה הערבית סביב ולקראת הבחירות, רוב מכריע מבין ערביי ישראל רוצים לראות את נציגיהם יורדים מספסלי האופוזיציה וממלאים תפקידים, כמו גם מעוניינים להשתלב עוד ועוד במשק ובחברה הישראלית. השפעתם המתעצמת במשחק הפוליטי צריכה להיות זרז גם עבור הנהגת המדינה, שמאל וימין כאחד, לשיתוף החברה הערבית בחיים האזרחיים כאן, תוך התחשבות בצורכיהם. 
 

2. באופן מיוחד השמאל הישראלי השוקע, שכבר הבין בשוך מועד א’ שאין לו תוחלת ללא שיתוף פעולה הדוק עם החברה הערבית, צריך לשנס מותניים ולגבש מפלגה יהודית ערבית משותפת ושוויונית. הן חד”ש, הן מרצ, אינן מממשות את החזון הזה כיאות. בחד”ש, חבר כנסת יהודי אחד, במרצ, חבר כנסת ערבי אחד. שני המקרים אינם מממשים את האפשרות הזו בצורה שוויונית ועל כן אין בהם די. 
 
3. מספירה של 97% מהקולות, בשעת כתיבת שורות אלה, עולה כי גוש המרכז־שמאל גדול בשני מנדטים מגוש הימין. יש אנשים שאוהבים להוציא את הערבים מגוש המרכז־שמאל, אבל בכל הנוגע לפוליטיקה, הספירה נכונה יחד. אלה שטוענים כי ליברמן הוא ימין, אינם לחלוטין צודקים במקרה הנוכחי, מכיוון שמנהיג ישראל ביתנו הצליח למשוך לא מעט קולות ממצביעי כחול לבן/עבודה טבעיים, לנוכח העמידה העיקשת שהוכיח מול נתניהו ומול מה שחילונים רבים רואים כסחטנות של המפלגות החרדיות. כך שניתן לחלק לשניים את מצביעיו מבחינה גושית, בצורה די שווה בסך הכל.

לפיכך, ניתן לומר שמפת הגושים פחות או יותר שווה. “רוב העם ימין” לא הוכיח עצמו כאן, ואפילו לא “רוב העם רוצה בנתניהו כמנהיגו”. במקרה הזה, ולנוכח העמדה הברורה של ליברמן לעומת נתניהו, דווקא נדמה שרוב העם איננו מעוניין בראש הממשלה כמנהיגו בהמשך. אבל גם זה כנראה פחות פרסונלי ויותר עקרוני. מה שדי בטוח כאן הוא שרוב העם אינו מעוניין עוד בפילוג, בכפייה, במערכת פוליטית מטורללת ולא עניינית, בחוקים שאין מאחוריהם דבר זולת ניסיון לקושש קולות. איך היה הסלוגן של מפלגת נעם? להיות נורמלי בארצנו. רוב העם מעוניין בחיים נורמליים, ב”חיה ותן לחיות”, במרכז ולא בקיצון. המסר הזה, ראוי שיחלחל לכל המפה הפוליטית. העם בישראל הוכיח בבחירות האלה שהוא בוגר יותר ממנהיגיו. 
 
4. דווקא מסקנה מספר שלוש צריכה להיות נורה אדומה בפני אלה שחושבים לגרור את ישראל לבחירות בפעם השלישית. אומנם נמאס לנו לרוץ לקלפי. הקמפיינים המופרכים הם כמו זבוב שנכנס לאוזן ולא מוכן לעזוב. אבל אם אחרי מה שהיה כאן, שהסתיים, לקינוח, בכמעט יציאה למלחמה – ייתכן שגם משיקולים פוליטיים - נצא שוב לבחירות, והמשק ימשיך בקיפאון שהוא שרוי בו, מי שיהיה אחראי לכך עלול לשלם מחיר כבד בקלפי.